"יש משהו שאני לא מבין" לחשתי לה באוזן. "אם את כל כך נהנית
איך זה שאת לא עושה קולות?".

אני הייתי השמש הזאת,
ציור ילדים סוריאליסטי, נשיקת רוח חמה.
עכשיו אני שוקעת

ליקטתי צרור של מילות אהבה,
לקחתי אמונה מנזיר מתענה,
הבאתי תקוות חסידים למשיח,
התחמשתי בגבורה מחייל שבקרב

אני לא אוהבת מתוך ימים רגילים, לא מאמינה בשעות שעוברות, לא
צריכה רישיון לנהוג, אישור לזרום, ספק להכיר, לא מתמסטלת
מעונג, או כואבת מתשוקה. לא מחפשת בחורים, לא מתקשה למצוא.

יש בחוץ אויר של חורף וריח של שתיקה וקרירות של אהבה, יש
בדידות בכל מקום, זה אפילו בחינם. אני אפילו לא יודעת מה חשבתי
לעצמי שקמתי למחשב.
רק לחבר צעדים אחד לשני ולקרוא לזה מקרה. טעות רצופה של מקרים
הזויים. לו רק יכולתי.

פעם חלמתי שניגנתי צבעים וטעמים. אנשים לא כלכך יודעים איך
לקבל את זה כשמספרים להם, חושבים שזה איזה שיגעון חולף, משהו
של נגני גיטרה שלא עוזבים אותה לרגע, והאצבעות שלהן זזות לפי
הקצב בכל רגע, אפילו בחלומות.

אם הייתי מ"כ בטירונות, הייתי מעביר לך חוטר
אם הייתי נגן בתזמורת, הייתי תוקע לך בחצוצרה
אם היה לי אוטו גלידה, הייתי מביא לך לק
אם הייתי ילד הולנדי, הייתי תוקע לך אצבע בסכר

מצעד האהבה 2003

אמא אומרת שמותר לאכול דגים
אמא אומרת שמותר לדרוך על נמלים
אבל אני לא מסוגל להרוג משהו זז
אני יודע שזה מוזר
ולפעמים דיי נמאס

אני לא גאון
אפילו השכן אמר
במיוחד המורה למתמתיקה
זה שחשב שיש לי מוח של ציפור
זה שאמר שאני תמיד שיכור

סדרת צילומים

את השיר שלנו, מתובל בבקבוק וודקה לימון, אני שומעת הרבה, אולי
אם אשמע את זה מספיק זה ימאס, כמו שוקולד, כמוני.

ג'ני, איזה מזל שהיא כזאת חכמה,הציעה שנלך למרפסת ושם היא תירה
בי כי זה הרבה פחות מלכלך שם.

המיטה מאובקת. אתה שוקל למדוד את החיבוק בסימנים שאתם משאירים
בה. אתה מהנהן ורואה את האושר שלך משתקף בעדשות שלה, שלא היו
כל כך חומות עד שראית אותו שם.

כל יום מחדש אני חולם חלום וכל יום מחדש את עוזבת.