כשיגמרו לך כל המילים
אקח
אותך
לשיחה.

לא, אל תיסע לשם. לא. אתה לא אידיוט. אתה הרי יודע שהוא יהיה
שם. אתה יודע שתראה אותו עומד שם. אל תיסע, בשביל מה לך? זה רק
יעשה לך רע ואולי הוא לא יהיה שם? אולי הוא במקום אחר? אולי
הוא במקום הנכון שלו, ליד הבית שלה או ליד הבית של החברה שלה
אוסי הוא שם, בטח

נולדתי על סף.
בניתי התחלות
מאבני בניין קלות.

לקח לי זמן, זמן רב
ובחורים נאים,
להבין
לבטל את חוסר התנאים.

גשם עכשיו בחוץ.
אתם במיטה שלך
שניכם ערים.
כשתלך הצל שלי לא ילווה אותך.

כן, את לא ילדה חושבת, את ילדה אסוציאטיבית - כך הרבה יותר קל
לך להגדיר את עצמך. זה מתגלגל לך יותר טוב על הלשון, מתגלגל
יותר טוב על הלב.

אז תקחי אוויר, זה אבוד
בתנופה אל האיבוד

"זונות", אני מסננת אל הפרפרים השחורים שמסתובבים לי בבטן
עושים לופים לכיוון הראש, ניסיתי להרוג אותם, אומרים שוויסקי
הורג הכל, אני שונאת לשבור מיתוסים, הוא לא.
וטוב לי , כל כך טוב לי כוסעמק!

הסתכלי לי בעיניים,
הסתכלי בעין אחת עצומה.

הוא: יוצא מהדלת בצעדים שקטים, בוכה כל הדרך הביתה.
היא: קטנה מדי לאהבה.
הוא: קטן מדי לעולם.

מתחשק לך לקפוא עכשיו אבל גם לא להתחמם יותר מדי. לא להנמס.
ארטיק בצבע כתום מזכיר טעמים של ילדות, היית מבקש שהעלים ייפלו
מהעצים. היית מבקש להשאר לנצח מתחת למזגן עם הטלויזיה ורסיסים
מאהבה שהיתה בקיץ.

עץ מתערבב עם דם יוצר צבע עמוק, הוא חושב אך לא נותן לזה להסיח
את דעתו מהנאום שובר הלבבות שהוא עומד לשאת. המילים קופאות
בשניה שהן אמורות לצאת. הנוכחים המדומים נועצים בו עיניים
ומחכים לרגע בו יוכלו למחוא כפיים בהתרגשות, לחזור ולספר לכולם
כמה האיש שוב איחה פצ