הדפס כסף על קרטון
40X40 ס"מ
1999-2003

אשנא אותך כשתפתח את המעיל
ואשנא אותך יותר כשתתיר לי להיכנס
לחפון ראשי המתולתל בחיק הסוודר השחור שבך

ובטמפרטורת החדר
וברוח של צער
אני עוצם את העיניים
ומתחיל לבכות.

עשרה לחצות.
עשרה לחצות, אמרת שתתקשר ברבע לחצות, אני כבר לא יודעת מה זה
אומר. כבר משעה עשר אני בוהה בשעון הסדוק הזה וחושבת על כל
הדברים האחרים שאני יכולה לעשות עכשיו, ובכל זאת לא עושה כלום.

אני הייתי אז טליה של השמש. טל-יה. אותו הטל של אלוהים, שבא
קצת לפני השמש והשאיר לחות מסוימת ואדים על המכוניות. הייתי
אני, אבל הייתי אחרת. הייתי ממטירה את עצמי בטפטופים דקיקים
כשכולם עוד ישנו.

אתה מאלו חסרי הצלקות
אוהבי הבריות בשתיקות

את השיער גזרתי, צבעתי אותו בשחור פחם שיתאים לעיניים, לעיניים
הוספתי פסים שחורים שיתאימו ללב.

לא לשוני זו שמתפנקת בתנוכך
לא שדיי משתוללים בריקוד שפתייך.
אל תלך שולל אחר עיניים שמבקשות להכיל את כל כולך.

פרומיתאוס, נערי המיוסר
זעקתך לא תשמע עוד לעולם
זעקתי תתפוגג חרש גם היא
רגשנות לא תועיל נערי,
צל עצים כבדים לא יועיל גם הוא

וחלקי משפטים
שמרמזים
על משהו שהיה

"מזל טוב, מתוקה שלי" שיר לחשה לי באוזן.
לא הצלחתי לפתוח את העיניים, אבל החיוך שנמרח לי על הפנים אמר
הכל. הרגשתי את הידיים שלה נכנסות אל מתחת לחולצת הפיג'מה שאני
הכי אוהבת.

פוטושופ