מביטה בצללים שיוצרים התריסים על הקיר המוכתם רק בכדי להימנע
מהמבט, שאני יודעת שמכוון אלי עכשיו.
"באמת", אני מוסיפה בשכנוע עצמי של הכנת עוד ראש, כהרגלי,
מפזרת שאריות טבק ונרקוטיקה קלה על הסדינים המוכתמים גם כך
ומרגישה אשמה מאוד.

בימים האחרונים של החורף
אנדוד להיכן שהמילים מתארכות

קליפ לשיר של דן תורן & USELESS ID
2:57 ד'.

עוד תרגום לשיר של ארה.

בא לי לצרוח לשכנה, להשקות את הגינה.
להבין שאת שונה, להחזיק באמונה.
(בא לי) שרבין יתעורר, שהמרד יגמר.
להמשיך לא לוותר, אני לא יכול יותר - להמשיך כך את חיי.

אין מה לעשות, הקרבורטור כנראה הלך.

אחרי לכתך כבר לא זוכר את שמך
פנייך כשממה בשדה האהבה
מחריש לקול דפיקות ליבי בעלטה
וזה לא עושה לי כלום

אולי אני אנסה
לגעת ברוח
לנשק הוויה

יש לה גם ציור כזה, עם נקודות שצריך לחבר. אחת. שתיים. שלוש.
ארבעחמששש. שבע. שמונה. חמישים. מאתיים. כל היום, ציורים של
נקודות. היא מחברת ורואה, עוד קצת. ונושמת וסופרת. ונרדמת
לצלילי השיר הכי מוכר והכי חסר שלה.

עייפות זה הרבה דברים. עייפות זה יכול להיות בגלל חוסר שינה.
עייפות יכולה להיות גם בגלל כל מיני מחסורים אחרים. ולי, לי יש
את המחסור שלי. בשינה, באהבה. ברגש, אמיתי אמיתי.

לילה. לגיטימי שיהייה לי קר, נכון? לגיטימי שהיא תתקשר.
לגיטימי שנשכב.