קוראים לי יואב מאירי, אני בן שבע וחצי ואני עולה לכיתה ב'.
השם של המורה שלי זה מאירה. היא לימדה אותנו שהעיזה זאת הנקבה
של העז, והעמידה אותי בפינה כשהתווכחתי איתה. יש לי הורים
שקוראים להם משה וענת, ואחות קטנה שקוראים לה מיכל והיא בת
שנתיים עוד מעט.

באחת מפינות הרחוב שכב קבצן עטוף עיתונים וישן שנת ישרים (עד
כמה שיכל).?
ניסיתי לעבור על ידו בשקט בשקט גם בכדי לא להעיר אותו וגם כי
לא היה לי כסף קטן.
(הגיוני, לא? ).?

היום פגשתי את המברג. בכבודו ובעצמו. בא אלי הביתה להתקין את
הכבלים, ככה, בלי גינונים, במדים של תבל.

לבסוף בוחר בדנה.
לאחר הכרות קצרה משנה לה את השם לסנדרה ואת צבע העיניים
לכחול.
מתכתבים...

אני אקנה שני כרטיסים לשורה אחרונה והפרסומות יתחילו בדיוק
כשנגיע ושנינו נצחק בדיוק מאותן הבדיחות. בכל פעם שהאצבעות
שלנו יפגשו בתוך הפופקורן אני אחשוב איזה כיף לי שיש לי אותה
והיא תחשוב כמה שקר לה בדיוק כשאני אחבק.

קמתי בלילה עם כאבי בטן איומים. ניסיתי לחרבן ולא הצלחתי.
פתאום, רטיבות איומה ,לעסתי ת'שפיץ של הכרית כדי שלא יכאב,
ואז, בלי שום התראה, עפה לי ביצה מהתחת, כן באלוהים, ביצה
מהתחת.

שני אנשים יושבים יחד בפאב. אחד מהם לומד איזה משהו
באוניברסיטה, השני דופק על גיטרה פעם ביום, ומחזיק מעצמו
מוזיקאי. הם שתו כבר שתי בירות, הם מתכוננים לשתות לפחות עוד
שתיים.

אני חושב שמשהו אצלי במחשב נידפקק. כנראה שזה אפילו לא המחשב,
שזה סתם המיקקלדת.

בסך הכל זה לא היה איזה בכי משמעותי במיוחד,
אבל במקום זה היא הדליקה את האור וראיתי אותה מחייכת. "וואו!
איזה יופי!
בכית, ועכשיו הדמעות שלך על הרצפה, איזה יופי!".

אמצע נובמבר, בשעות הבוקר המוקדמות, יצא שלום לטיול ברחובות
עירו. טיול שבסופו, ממש בצומת שלפני ביתו, תפגע בו מונית לבנה
ותעיף אותו לקצה המידרכה.

דופרי ישב על המדרכה והתבונן בערוגה. היה שם שיח אחד שאת שמו
לא ידע והזדקר ממנו עלה ארוך, צר וקישח, שלא הפסיק לנוע.