She was afraid to die. Sat in her bed every night and
shivered under her blanket

מים, זה נחמד.

התרגום הצנוע שלי לשיר הנפלא של קרמיט הצפרדע (ג'ים הנסון),
הקרוי במקור "The Rainbow Connection".
שיר נהדר, עצוב ונוגה על ילדות, תמימות, חלומות והחולמים אותם.
בתקווה שלא עשקתי אותו יתר על המדה. (מומלץ להוריד את השיר
מהרשת)

בוקר.
שמש תזזיתית עולה מבעד לשמיים העכורים, וליאור קם, מפהק,
ומתכונן לעוד יום של בטלה.

היא מסוג האנשים שנראים ממש יפים בהתחלה (כאלו שאם הן יושבות
על ספסל וקוראות ספר אז ישר מגיע איזה בחור שרמנטי שמנסה
להתחיל איתן), אבל כשמכירים אותן מקרוב הן מתחילות להיראות ממש
רע.

האישיות שבלעדיה במה חדשה היתה הרבה יותר פוליטיקלי קורקט
ומעפנית.
למה, איך, וממתי.
מסמך זואולוגי מייאש.

אני צריכה לקבל מחזור, איזה זין זה נכון?
בטח זין, ענתה מיכל לשולמית, הכי פאקינג חרא שיכול להיות.. אני
נשבעת לך
עדיף לחלות בגזזת מאשר לקבל מחזור.. איך אני שונאת את זה!
ועוד ככה בטיולים וכאלה.. וואי..גועל נפש.

תמיד הייתה לי הרגשה טובה כשראיתי אותה, ואם לא, היא שיפרה
אותה.
תמיד היה לי חיוך על הפנים כשהיא דיברה איתי, ואם לא אז היא
עשתה.
היו לי פרפרים בבטן תמיד כשבאתי אליה, או היא אליי.
הייתה לי סחרחורת נעימה תמיד שהיא ליטפה אותי, או אני אותה.

כמו שיש ילדים שמשחקים בכדור עם אבא שלהם, ככה אני חוטף מכות
מהאבא שלי. אנחנו כמובן לא עושים את זה בפארק כמו כל שאר
הילדים והאבות, אתם מבינים, אבא שלי פשוט נורא ביישן והוא לא
אוהב להראות לי כמה הוא אוהב אותי ליד כולם.

..."כדי להתקבל לעבודה בתור מזכירה, הקורוטונים הם שיער
בלונדיני, עיניים ירוקות, מטומטמת - והכי חשוב: נותנת..."

אל תנסו לקרוא אותי,
אל תנסו לשיר אותי,

וונדה שכבה ערומה על החול ושרה לעצמה את "דנסינג צ'יק טו צ'יק"
של אוסקר פיטרסון. פתאום היא הפסיקה והסתובבה אלי. "אתה רואה
את הכוכב הזה ?" שאלה והצביעה לשמיים. אלוהים, חשבתי, יש לה את
השדיים הכי מדהימים שקיימים בכלל.

תשאלו- "מי אשנא בחיי? "
אענה-"את אימא , בוודאי."
"מי אוהב?" תשאלו כמובן.
גם אז אשיב-" אימא" שחור על לבן.

התיישבתי מול המחשב ואמרתי לעצמי, עכשיו אני כותבת סיפור שמח.
כל אחד צריך שאיפות בחיים, ולי כבר נמאס לכתוב על מוות.

אתם יודעים, מה שמצחיק בכל העניין,זה שביומולדת האמיתית שלי
כולם התעלמו ממני, כרגיל. זה לא שנפגעתי או משהו, זה לא
שציפיתי שמישהו יעשה משהו מיוחד כי יש לי יומולדת. אני מודע
למצב החברתי שלי, והמצב הזה הוא מצב שבו אין לי חברים.

כשיורד דם מהאף, זה לא כמו שיורד דם מהיד או מהרגל זה הרבה
יותר מזה. כי כשיורד דם מהאף, זה לא באמת כואב- זה רק כאילו
כואב. לא באמת. ואם מישהו בא אליכם ומבקש פלסטר כי יורד לו דם
מהאף, סימן שהוא משקר.

...אז אם תראה ילדה קטנה שיער זהוב ארוך...התרחק ממגעה היא
ילדה רעילה.

כשלרון נמאס לחיות, הוא לא חיכה כמו הפחדנים האלו. הוא לקח
סכין וחתך לעצמו את הורידים.

שתקנו מול הטלוויזיה עד שנגמרו כל השידורים ואף אחד לא הראה
כוונה ללכת לישון.
הוא העיף אלי רבע מבט ושאל אם אני רוצה לאונן איתו. רציתי.

בלוויה של החבר שלי השני היה גשם חזק וכולם ברחו הביתה ישר
אחרי שהורידו את הארון, אולי לא רצו לחטוף אנגינה. היה שם גם
איש עם זקן, אבל הוא לא צעק. הוא בכה, אבל בשקט.