בין ארבעה קירות יושב וכותב
כותב במחברת בעיקר על כאב
לא יודע למה לא מצליח אחרת
הכתיבה באה מכאב ולא נגמרת

היא אמרה שהוא בוכה המון, בעיקר בגלל מה שיצא מהעולם שהוא ברא,
מה שהרס לו כל שמץ של גאווה ושל בטחון עצמי. אני חשבתי שזה
בגלל שהוא בודד. היא אמרה שהוא היה רוצה שנשתתף בצערו ושננסה
להבין אותו. הרי זה לא קל להיות אלוהים.

רק לי נתקעו העיניים בהליכה שלו,
מקרטע הולך לקיוסק הסמוך מתחנן למשהו חם.
והיא ממשיכה לדבר

ואז היא הציעה לי מסטיק ואני סירבתי בנימוס והסברתי לה שדליה
המורה לא אוהבת שלועסים לה מסטיק בשיעור כי זה מזכיר לה פרות.
והיא צחקה ואני חייכתי.

"רוצה לבוא לראות אותי מתקלחת?" היא לוחשת באזני ולפני שאני
מבינה מה קורה היא גוררת אותי למקלחת, ומתחילה להתפשט. אני
עומדת כמו קלוץ. "הסתכלי בי." היא מרימה עלי קול. ואני יש לי
ברירה? נועצת עיניים בעדנה. שדיה עומדים זקורים ומתריסים.

היום, התכנית ה- 1234 שלו, אורן עשה תוכנית על חתונות כסף,
והזכיר לצופים האומללים, כמה הוא מאושר, ומסר נשיקות לאישתו
המקסימה.
חצי שעה אחר כך הוא דפק את אחראית התלבושות על הזירוקס

גם הכוכבת הגדולה ממאדים - יעל ככבה בשתי פרקים עיקריים
מהחלום. באחד הפרקים הייתה לה מזוודה והייתה לה גם אחות בצבא
וזה נראה כאילו שהיא עוזבת לאיזה מקום לא ברור, משהו כמו
פסטיבל שאנטי כזה כמו שהיא אוהבת ואני שונא.

שיימוס הפך מומחה לפצצות.
הוא עירבב נתרן וזרחן,
הוא פוצץ שלוש מכבסות,
מפעל שימורים ומחסן.

תקראו לי מיוחדת, תקראו לי מוזרה. אבל מה שזה לא יהיה- אני
שונה. אני נימפומנית מבחינת רגשות. נימפומנית רגשית היא אחת
שלא אהבה אף פעם. שלא מסוגלת לאהוב. אני, למשל, לא מסוגלת
לאהוב. הלב שלי לא בנוי לזה. אני לא מסוגלת לתת מעצמי. אני
משערת שנולדתי ככה.

לעולם אתן לך את הכח

התחלתי לגעת
איך את מרגישה
כשמסוממים

סידרה של צילומי צבע במצלמה דיגיטלית עם Night Vision.

אמא שלי.
אמא שלי מתה.
אמא שלי מתה מסרטן.
אמא שלי מתה מסרטן כשהייתי בת 7.
אמא שלי מתה מסרטן כשהייתי בת 7 והשאירה אותי לבד.

תמיד היא רוצה למות באמצע היום. לא בהתחלה. לא בסוף. באמצע.
כאילו שאמצע זה שעה טובה למות, וכל השאר זה קרוב, אבל לא ממש.

אלוהים ניגש אל המיני-בר והוציא וודקה לימון. "תגיד לי דבר
אחד" הוא פנה אל המלאך ומזג לעצמו וודקה בכוס הקפצה בגובה 7
מטרים.

השתינו לי באדנית,
אני יודעת
לפי הריח החמוץ,
כמו כשדלעת
מבשילה (דלעות של פעם)

אתמול בערב שיחקתי עם עצמי משחק קצת חולני. הייתי במצב רוח רע
ולא הצלחתי להירדם אז לקחתי 6 נרות מאוסף הנרות שלי. העמדתי
אותם בשורה והדלקתי אותם, החדר התמלא באור עדין ונוגה. קבעתי
שכל אחד מהנרות יסמל ידיד או ידידה שלי.

"אבל הרי אמרתי לכם כבר" חייך אליה פיטר פן, "פשוט תחשבו על
דברים שמחים, ותעופו. דברים שמחים, כמו, כמו."
"כמו נשיקה" הסמיקה וונדי.
"כמו. כמו. שוקולד" צעק מייקל.
"כמו יומולדת" ג'ון צרח.
"כמו משכורת" אמרה הפיה בקול עמום, שפיטר פן לא שמע.