דן מאוד כעס עליי ששכבתי עם יוגב בלי קונדום, הוא התעצבן נורא.
הוא צעק עליי שאני חייבת ללכת לעשות בדיקת איידס. וכשדן אומר,
אני עושה. למה? א. כי הוא צודק. ב. כי הוא דואג לי. ג. כדי
ללמוד מטעויות.
יום ראשון שאחרי זה, הלכתי לעשות בדיקת איידס...

מלאך המוות: אני צריך עזרה, הר דוקטור. כולם שונאים אותי.
(פורץ בבכי).
הדוקטור: די, די, תירגע. (קם וטופח על שכמו של מלאך המוות.
ברגע הטפיחה הבעת פניו מוזרה).
מלאך המוות (בבכי): אף אחד לא אוהב אותי...
הדוקטור: זה לא נכון. אתה יודע שזה לא נכון.
מלאך המוות

פעם הייתי כותב שירים

אני עוד זוכר

רישום בעיפרון

בכיתה ז' שלישית היה ילד שקראו לו צוציק. גם בגלל ששמו היה צחי
ו. צוויק וככל הנראה גם בגלל שהוא התנשא לגובה מטר ושמונים.
אתם מכירים את הילדים האלו, מגודלים, גסים, מהסוג שמלטף חתול
והעיניים שלו יוצאות מהשקעים והזנב סומר.

פתאום הרגשתי כמו איזה חלק מההמון
וגם אני כמותם צובאת על הפתחים,
מתחננת לכרטיסי תשוקה
במשרדי הכרטיסים של הכמיהה
בכניסה חמש מאות ושתיים לארץ הסיפוק

חם היום. הרבה יותר חם משהיה אתמול. יואבי לא אוהב מזג-אוויר
כזה. הרבה יותר קשה להתרכז כשכל-כך חם. המזגן הישן שבקצה החדר
מרעיש יותר מדיי ומקרר מעט מדיי. הלחות באזור הגב ומעל המצח
מתחילה להטריד

ויכתוב ביל גייטס את "חלונות" מחדש כמערכת הפעלה ויברא את
"חלונות 95" וירא ביל גייטס כי טוב ויברכה: "פרי ורבי והשתלטי
על כל מחשבי העולם, כי לך דגת ההארדיסק ויעוף הדוס ולך העכבר
ולך המקלדת."

"הלו את!"
"מי אני?"
"כן את! 'סתכלי עלי. איכס. איזו מכוערת את. מה הפלא שאף אחד
לא סובל אותך. מה הפלא שכולם שונאים אותך. את כל-כך מגעילה."

סידרה של רישומים בעט

את זה שנפשי הרכה לו חיכתה
מצאתי עם הנותנת של הכיתה

זה שנשק את ידי כאביר
נשק ידי כל בנות העיר

אח שלי החליט להתאבד ביום הולדת שלי. דווקא ביום ההולדת שלי.
שלי, ולא של אף אחד אחר. פשוט על הבוקר, בוקר יום שבת תמים
וחמים, הוא החליט שזה היום בו הוא ישים קץ לחייו. ביומולדת
שלי. שלי ולא של אף אחד אחר.

נכנסים למים? היא שואלת. יאללה נכנסים. והמים חמים ומלוחים.
כמו דמעות. כל הדמעות שלא העזתי להזיל בגללה זלגו לפה, וכל
הבדואים והזקנות הרוסיות והילדים הלבנים שוחים לי בדמעות.
משתכשכים לי בכאב, וגם היא בפנים. צפה על הדמעות שלי. לא מודעת
בכלל, גם לא תדע אף פעם.