-אנחנו לא שונאים, להיפך אנחנו אוהבים אותם.
+אז למה אתם מפגעים בהם?
-כי אנחנו לא מקבלים אהבה בחזרה, זו סוג של נקמנות שמתוך אהבה
נכזבת.

באור של לפנות בוקר
במיטה גדולה וזרה

"אני לא מצליחה לפתוח."
"אני כבר באה," אני צועקת מהמטבח.
"אני לא מצליחה." היא צועקת לי בחזרה.
אני משאירה את הקפה על הגז וממהרת לחדר המגורים.
"אימאל'ה את אצלי. בשביל מה את צריכה מפתח? כשתרצי לחזור
הביתה, אתן לך את כל המפתחות."
"אבל שום דבר לא פותח."

הוא תלש את הלשונית, הציץ מאחוריה ולאחר מכן רפרף בעזרת
אצבעותיו לאורך רשימת הפרסים ומספריהם אשר היו מודפסים על
הפחית. "עוד פעם מכונית." אמר לבסוף ונאנח באדישות.

רישום בפחם.

יש אנשים שאוכלים
אורז עם כפית
ונוזל להם הכול מן הצדדים.

היא תאכל במיומנות גלידה מכוסית פלסטיק שקופה, ושפתיה, שקודם
היו בלתי מובנות, ידברו כעת אליך. הן יינקו את הגלידה מהכפית,
לשונה תטפל בשארית, והיא לא תביט בך

צבעי עיפרון

התיישבנו על ספסל בשדרה ובהינו בירח. החיוך ההוא שלה לא מש
משפתיה. מבטי נע בינה ובין הירח, עד שנח עליה לחלוטין. המבט
שלה לא היה ממוקד, כאילו תפסה במבטה את השמיים ואת כל תכולתם
בבת אחת. לפתע התרוממה ועלתה על הספסל. היא שלחה ידה לעבר
השמיים ונסתה לגעת בירח.

אני יושבת לי לבד בין אלפי כוכבים
מחכה לך
אומרים שכוכבים זה דבר רומנטי
זה נראה שונה לגמרי
כשאתה לבד

אבל העולם לא אשם
העולם מעניק לי רק את האוויר שאני נושמת
ואת האדמה עליה אני דורכת

אל תראו אותי שאני כמעט תואר שני, ואל תראו אותי שיש לי שם כמו
לטייס שנולד בקיבוץ.
בסך הכל אני די מרוקאי, ואמא שלי עדיין עובדת בחברה לשירותי
משק בית, בואו נקרא לילד בשמו: היא כולה עוזרת בית אצל משפחה
אחת בהרצליה.

סטאלונה ידע לשבת שאמרו לו ולתת שלום, הוא אהב שוקולד לבן ולא
רדף אחרי חתולים.

כן, תמיד קראו לי ``יואב הגבר``, כל מה שעשיתי תמיד העריצו
אותי.
הייתי מזיין כמה בנות שרציתי, כל יום, לפעמים אפילו פעמים
ביום. ולא שאני משתחצן או משהו, גם אני לא רוצה שתחשבו עליי
שאני בחור שחצן ומגעיל. אני באמת שלא כזה. הרבה היו רוצים
להתחלף איתי. יש לי עי

מעבר לשלגים שבמדבר
אומרות האגדות ישנו מקום
שאיש משם חי עוד לא חזר
וזו סיביר של סטאלין האדום

רישום בעיפרון