"זה משהו שאני צריכה לפתור עם עצמי", היא אומרת תמיד, "זה לא
שלך. לא קשור אליך". אני מסתכל על העיגולים השחורים מסביב
לעיניים שלה, ועצוב לי. כל-כך עצוב

מה אני? כלום בסך-הכל... בקבוק שתייה עשוי פלסטיק. ולא כזה
פלסטיק מתוחכם שלא מתעקם, פלסטיק זול, שמתמלא באוויר וכשמתרוקן
עושה רעש...
אבל פעם החיים עוד היו בסדר, היה אפשר לסבול אותם.
...

צליל מתכת חלודה אני פורש בפנייך.
עם אצבעותיי.

חוף התופים, ת"א
שלהי אוגוסט 01'

היום סחבתי את עצמי לבסיס כי כבר הייתי חייב לבוא, לא רציתי
לעורר בעיות
כמה גימלים כבר אפשר לקבל על חתיכת ידיים?

עיפרון ופחם

סידרת קריקטורות קטנות שצוירו ישר על המחשב (פיקסל-פיקסל)

אני לא חברה של שירים
אני בנאדם פרקטי
אני
אף פעם לא היה לי משורר
אולי
תעזור לי לפתוח את הסתימה
בכיור האמבטיה

טלפון מצלצל (דרינג! דרינג!)
בחור צעיר: הלו?
סקרנית(בחורה שעושה סקרים):שלום,תרשה לי להציג את עצמי,קוראים
לי נעמי ואני עורכת סקר בשביל מכון "גאוסטטיסטיקה" בע"מ,אתה
מוכן לענות לי על מספר שאלות?

צבעי עיפרון

חיילי שוקולדה מתוסבכים
של צבא נרקומנים!

יושבת לבד בבית עם הגיטרה עלי, המגבר על ווליום חזק, כל הבית
שקט, אני כל כך שמחה שאין אף אחד בבית שישאל שאלות..

מבלי להסתובב אמרה בשלווה: "חזי, אלעד ונטלי החוצה." ראשונה
קמה נטלי. "ותלבשי משהו גבירתי, או שנביא לך ג'קט מהמחסן."
אמרה גילה, עדיין רושמת על הלוח. נטלי לבשה ג'קט עור ארוך
ויצאה מהכיתה. אחריה יצאו יחד חזי ואלעד, שניהם לבשו ג'ינס
וחולצות טי. "שרוך את הנעל א

ועם כל האפתיות שהיתה לה בקשר לזה, וכמה שזה נדוש ועלוב, ברור
לה. היא יודעת שרק אהבה תוכל להוציא אותה מזה...

"טוב חבריה" קמה שנהב, הצמידה ידיים וקדה קידה קלה.
"אני הולכת לדרכי. נתראה אורן ואלון יקיריי, אני אתקשר עוד
הערב."
שניהם נופפו לה לשלום ועוד לפני שיצאה הספיק אלון לקרוא:
"תיזהרי ממשאיות!!"

נחבלנו לגמרי ואז כשהגענו לסוף ההתגלגלות הנוראה נפלנו ישר
לתוך ערוגת סירפדים..
נכוויתי ביד, באחת האצבעות.
"איה!!" צרחתי.
הוא אחד בידי ונשק לאצבע.
"עד החתונה זה יעבור,"

"את לא צריכה לפחד, הוא לא נושך" הסתכלתי על עומר הוא היה
מפשפל כהרגלו.
"תשמע, תראה, תקשיב, אומנם יש לי חיבה לרקטומים אבל אמא אמרה
לי כשהייתי קטנה שלא נכנסים לכל חור שרואים"

מעשה בילד קטן שרק רצה לגעת בשמיים