כשאני רוצה להיזכר אני עוצמת את העיניים ומריחה ריח של גויבות.
ומרגישה חום יבש כזה מכה בי בפרצוף והרגשה של עוד מעט ראש
השנה.

כשהוא יתחיל, אני אפסיק

זה הרי לא תלוי בי

העניין היה שעוד הייתי נורא קטנה, ואז הוא עוד היה הבנדוד
האהוב עליי. כל פעם שהיינו נוסעים אליהם הוא היה עושה לי
"שק-קמח" לגן שעשועים לא רחוק, ואני אפילו אפילו זוכרת מלא מלא
וורדים. קיטשי נכון? אבל מה לעשות ככה זה היה.

"יש לך סיגריה?" שאלה בקול עדין ומתוק, רועי בהה כמה שניות,
ואמר, "מצטער אני לא מעשן". הוא גם הצטער מאוד שפספס כזה רגע
נדיר להתחיל עם מישהי יפה, לכן הוא החליט שליתר בטחון כדי לא
לפספס אף הזדמנות כזאת, הוא יקנה קופסא של מלבורו, תמיד טוב
שיש בכיס

שירה קוראים בשירותים
אני מצהיר אחר כבוד.
ופן תשאלו אותי:
אינך רואה בכך דבר שלילי?
נהפוך הוא - לכבוד הוא לי

נעל כעסה על זה מאוד,עד שהחליטה להמציא שיטה,שתגרום לאנשים
שמתקלחים,להשאר נקיים גם לאחר חודש וארבעה ימים.נעל ישבה
וחשבה,חשבה וישבה...אך לא עלה במוחה אף לא בדיל רעיוני קטנטן
להתחיל בו את הרעיון הגאוני שצץ במוחה.

ניפוץ סמלים ומיתוסים
אבק קריסה ושכול
ואנו למודי הפצע
עם "התפוח הגדול"

עט נובע על נייר.

'ילד'
'מה?'
'איפה ההורים שלך?'
'לא פה'
'לא אבא ולא אמא?'
'לא'
'אז מה אתה עושה פה?'
'יושב'

"זה משהו שאני צריכה לפתור עם עצמי", היא אומרת תמיד, "זה לא
שלך. לא קשור אליך". אני מסתכל על העיגולים השחורים מסביב
לעיניים שלה, ועצוב לי. כל-כך עצוב

מה אני? כלום בסך-הכל... בקבוק שתייה עשוי פלסטיק. ולא כזה
פלסטיק מתוחכם שלא מתעקם, פלסטיק זול, שמתמלא באוויר וכשמתרוקן
עושה רעש...
אבל פעם החיים עוד היו בסדר, היה אפשר לסבול אותם.
...

צליל מתכת חלודה אני פורש בפנייך.
עם אצבעותיי.

חוף התופים, ת"א
שלהי אוגוסט 01'

היום סחבתי את עצמי לבסיס כי כבר הייתי חייב לבוא, לא רציתי
לעורר בעיות
כמה גימלים כבר אפשר לקבל על חתיכת ידיים?

עיפרון ופחם

סידרת קריקטורות קטנות שצוירו ישר על המחשב (פיקסל-פיקסל)

אני לא חברה של שירים
אני בנאדם פרקטי
אני
אף פעם לא היה לי משורר
אולי
תעזור לי לפתוח את הסתימה
בכיור האמבטיה

טלפון מצלצל (דרינג! דרינג!)
בחור צעיר: הלו?
סקרנית(בחורה שעושה סקרים):שלום,תרשה לי להציג את עצמי,קוראים
לי נעמי ואני עורכת סקר בשביל מכון "גאוסטטיסטיקה" בע"מ,אתה
מוכן לענות לי על מספר שאלות?

צבעי עיפרון