"קצת סרטן עוד לא הרג אף אחד", חייכתי חצי מטושטש מהרדמה לאימא
שלי, שלא הפסיקה לבכות. פעם היא סיפרה לי, הרבה אחרי שחליתי,
שאם אבא שלה לא היה נהרג בשואה, אז בטח הסרטן היה גומר אותו.
שזה תורשתי. אני רק חייכתי ואמרתי "אז חבל שנגמרה השואה", והיא
לא נעלבה

לעתים
רחוקות מכאן

ללמוד לאט
לתת לדברים להיספג בעור
רק משם לטפס לחלונות

כשהייתי ילדה חשבתי שקיים שער
שבצידו השני הכול יכול לקרות

כשהגשם יתחזק
אחד יעזוב
אחד יכנס

שרבוטים
מחשבות מוזרות
דברים שאומרים לעצמך
שתיקה

החיים חרא
ולא כיף בכלל
אני דכאונית מאד
וגם לא כיף לי

היה לי כיף,
אבל נגמר

כאילו זה לא קורה כל כמה ימים. ריח של פרות, ילדים צוחקים, עוד
מעט חורף, ואנה על העץ.

נכנסת לאוטובוס, רק מקום פנוי אחד.
-"אפשר לשבת"? אני שואלת
-"בטח"
"תודה, הרגליים שלי הורגות אותי"
(והוא מסתכל לי על החזה...)

בשעת לילה מאוחרת התעורר לפתע יצחק בבהלה, הסיר מעליו את שמיכת
הפוך העבה ורץ לחדר אימו. "אימא מתה, אימא מתה" מילמל, ליבו
מחסיר פעימה. יצחק פתח חרך צר בדלת הלבנה. מבעד לאפלה הבחין
בתנועה קלה של השמיכה. הוא חזר למיטתו. אט אט הפשירו רגליו
הקפואות.

זיליה: [מתפרצת] אל תיקח ממנה! אל תיקח את זה! תפוחים צריך
לבחור, זה מה שאני תמיד אומרת. צריך לבוא לבסטה, לקרוץ -ככה
[מנסה לקרוץ ולא מצליחה]- לדויד, למושש ת'תפוח, לריח אותו,
לטעום, ואז לקחת פטרוזיליה. תראה איזה פטרוזיליה יפה שיש לי.
ככה אני אומרת.

כשהלכתי היום לזרוק את כל הזבל שהצטבר התחלתי לחשוב

צילום צבע, חשיפה ארוכה (כ 4 שניות)

תביאו לי מישהו מהודו שנולד במערה ובחיים לא יצא משם ואמא שלו
בחיים לא יצאה משם והם יושבים ואוכלים עטלפים כל היום. מכיר
אותו ואותה ואת זה שמביא להם אורז.

תעוף מפה יפה נפש לא רוצים אותך פה, אלא אם כן אתה הורג אותו
קח את הקאטר ותהרוג אותו אנחנו נעזור לך.
הוא לא עשה את זה הוא השפיל את מבטו לקרקע ולא עשה את זה
לא היה מסוגל להרוג את היצור הקטן והמסכן , ואז הוא עשה מעשה
שלא יעשה ,מעשה שלא יעשה אם חייך יקרים

Ani ohev lichtov be anglit
Ze lo she ani yomrani
Pashut ze yoter zorem
Ve gam yesh yoter milim

רצית בן כמו ואן-גוך,
או דגה או מונה
או שייקספיר קטן
שיכתוב מחזה.
גם שטראוס היה טוב,
שילחין בכאב
אבל הם זה הם,
ואני מאכזב.

הי גמד,
תביט מסביבך,
על כל ילד שנתת לו יד
על כל לב שלידך עוד רעד,

חלומו של כל תלמיד זה להיות שר החינוך ולשנות את הכל כך שללמוד
יהיה כיף. בדרך כלל, עם ההתבגרות התחושה מתעמעמת, ועד שהופכים
להיות שר חינוך צוברים קצת נסיון חיים ולפעמים אפילו השכלה,
ומתפנים לעסוק בדברים החשובים באמת - שחיתויות.

והידיים שנוגעות בך ומלטפות
הן אותן ידיים שחרטו עם דם על הלב
"אותך אני אוהב".