אחרי כמה דקות חזרתי לחדר וראיתי את ההודעה ממני, עניתי "מה
קורה", והוספתי סמיילי. באמת חייכתי. היה כיף לקבל הודעה
ממישהו מוכר ואהוב.

צחי דניאלי תיעב את משפחת מרום שגרו בדירה שממול. הוא שנא את
מר מרום, שעבד בבנק שלו, וסירב לתת לו הלוואה. הוא שנא גם את
בתו הצעירה של מרום, שנהגה לשמוע מוזיקה רועשת כאשר הוריה היו
מחוץ לבית.

בדרך לירקון אני מכין את הארטיק המיוחד בשביל מימון ועוטף אותו
בכמה עטיפות, שיהיה אטום למים. אני יורד בשביל ומחכה שמימון
יעבור עם הקיאק ואז אני זורק לו את הארטיק פנימה כשהוא ממשיך
לחתור במורד הנהר, כאילו כלום לא קרה.

כי אני שק-טינופת בן טיפש-עשרה מותק

שמן על קנוואס
100X100

מי הבחור שבכלל לא כיעור?
מי הברנש שעליו הסיפור?

למרות שהיה זה דבר די טפשי
חשק יעקב באיבר מין נשי
אחד שיהיה לו צמוד לגופו
להיכן שילך - זה יבוא גם איתו

סיכום האולימפיאדה ביוון

shes got all i need

מאוחר יותר קנינו בקבוק וודקה ועלינו אלי הביתה, הצעתי להנרי
לעשן משהו אבל הוא הביט לי בעיניים ואמר לי: "ילד, רק כושים
והיפים נוגעים בסמים, ואני לא שחור, אז תמזוג לי מהוודקה שלך".

לפתע הארמדיל הרים את ראשו, ובעודו ממשיך עם תנועות האגן כשהוא
בתוכי, הוא קירב את ראשו לזין שלי וליקק אותו.

העיוור מגיע. הוא פוגע עם המקל בזקנה.
עיוור: "סליחה אדוני, אני חירש-עיוור"
הזקנה מכה בגבו של העיוור.
זקנה (לעיוור): "בחורצ'יק, אתה פגעת בי עם הקרש"

נועם: אני שואל פה את השאלות, שאלה הבאה: מה את עושה יום
שישי?
סיגל: חשבתי שאני פה בשביל ראיון על המורדים
נועם: נראה איזו מורדת קטנה את תהיי ביום שישי

ולדימיר עושה עוד ראש, ממלמל עוד משהו על בחורות, הפגנות
ושוטרים. אחר כך הוא נרדם כמו תינוק. אני מדליק מחדש את
הטלויזיה והוידאו, מסיים את מה שהתחלתי.

כמה קשים הם חייו של המהפכן.