עיבוד ממוחשב

היא המשיכה ללקק אותנו עוד קצת ואז אמרה "אמא!".
"אלוהים", אמרה מירי, "היא חושבת שאנחנו ההורים שלה".
"בצדק", אמרתי, "היא יצאה מתוך הפרצוף שלך".

כמו כמעט כל יום אני הולך לבית של החבר הכי טוב שלי, יוסי.
אנחנו אוהבים לראות סרטים ביחד, בטלויזיה או בוידאו. מזמינים
לפעמים פיצה. זה הבילוי של החנונים.

'נו, אז מאיפה אתה?' שאל במופגן.
'אני מישראל' אמרתי.
'מה? אתה גמל?' שאל בתמיהה, מותח את צווארו קדימה לכיווני במבט
משתומם.
'גמל?' תמהתי, 'למה גמל?'

הנערים עזבו את הפאב ועצרו מונית. "לבית הקברות", אמר מוני
לנהג.
הנהג היה כבן ארבעים, שחום עור ושעיר, אף גדול ויהודי, ותכשיטי
זהב עיטרו את ידיו. "מה יש לעשות בבית קברות בשעה כזאת?", שאל
הנהג.
"שתוק וסע", אמר מוני בנפנוף.

עכשיו אני בבית משוגעים כי למדינה יש תיאוריה שאני משוגע.
זה עצוב שבחורים נורמלים כמוני נמצאים פה ובחורים משוגעים כמו
הרצל חופשיים ומשוחררים בחוץ.

אתמול היתה לדני בר מצווה והרבי אמר לו שהוא הפך לגבר. דני הלך
לבית הספר, שם פגש את חברתו ענבל שהיא כבר כמעט בת 12 וכמעט גם
כן אישה. דני אמר לה שמאחר והם כבר גבר ואישה הם צריכים להתחיל
לקיים יחסי מין כמו גדולים.ענבל לא שללה את הרעיון.

עטיפה של אלבום של פינק פלויד זרוקה על הריצפה. גיטרה קלאסית,
ספר -מילכוד 22- פתוח באמצע.
טלוויזיה 14 אינץ' ישנה מציגה סרטים מצוירים ב-MUTE. מחשב,
שומר מסך של כוכבים, בקבוק קוקה קולה גמור, חולצה ירוקה צבאית
זרוקה על הריצפה. לזרוק לכביסה בהזדמנות.

מה שאני רוצה לספר כאן זה לא בדיוק סיפור.
גם לא חיבור או אנקדוטה.
אין לזה פואנטה או מוסר השכל.
סתם רציתי לשתף אחרים. מעיין התוודות.

ביום שנפלו הכוכבים גם ברוס ויליס לא עזר.
באותו יום ישבנו חבוקים במרפסת וביקשנו משאלות.
ביום שנפלו הכוכבים צחקנו הרבה וגם שתינו מיץ גזר.

ואני, עופר נחשוני, מזיין את אחותו הקטנה במיטת נוער העמינח
שלו. הבחור זוחל על דוקרנים, משתין למי עדן ומחרבן לשקיות
מיקרוגל, ואחותו עם שיער רטוב, אלו-וורה על החצ`קונים ומסכת
מלפפונים ארגנטיניים מזדיינת לו על המיטה. ועוד בצעקות.

סמדר היא בחורה עם יופי מדהים, גוף מעולה, פצצה אמיתית,
פמלה אנדרסון הישראלית, שיא עולם ב-100 מטר, זהב באולימפידה!
אתם בטח חושבים שאני מגזים במחמאות, אז אני רק אסכם ואגיד שהיא
הבחורה המושלמת, הזיון האולטימטיבי, מרקו מוצא את אימא שלו!

לא נמאס לכם לפעמים שתמיד דורכים עליכם, שאתם תמיד נדפקים,
שאין לכם מזל, שהעשירים מרוויחים כסף בזמן שאתם מפסידים?
אני קורא לזה "תסמונת הפלאפל".
מה הקשר לפלאפל? אני אסביר!

בארץ המניאקים האוטובוסים לא עוצרים בתחנות.
בארץ המניאקים התוספת חינם בפיצה היא שערות.
בארץ המניאקים בטלויזיה אף אחד לא מצליח לגמור משפט.
בארץ המניאקים באינטרנט כל האתרים נטענים נורא לאט.

"קדימה, תיקח קצת", אמרה ננסי בעליצות. "מה, זה שאני פנקיסט
אומר שאני חייב להזריק?", שאלתי. סיד הסתכל על חברתו במבט
מבולבל, "תעזבי אותו", אמר. "שתוק", היא אמרה, ומיהרה ללקק לו
את האוזן כדי למנוע ממנו להתמרמר.

על הבמה יש כושית שמנה ומבוגרת, תמיד מחייכת ומאושרת, ומנגנת
מוזיקה אפריקאית שמחה עם מקצבים מוזרים. היא לבד על הבמה והיא
שרה ורוקדת ומנגנת בכמה כלי מוזיקה שעל הבמה כבר שעה בלי להאט
בקצב. משהו מטורף!

פתחתי את העיניים לראות מי מעיר אותי באמצע החלום המוזר הזה
וראיתי שזה ג'ימי הנדריקס, עם חיוך מטומטם על הפרצוף, סיגריה
בפה ומחזיק בגיטרה. אמרתי לו: "ג'ימי, מה אתה רוצה לעזאזל?"
והוא ענה לי: "מוריסון, למה אתה כל כך עצבני? אתה ישן כל היום.
בוא נלך לנגן"

עיבוד של ציור סרוק בפוטושופ 6...

הגרמנים הזונות האלו הרגו לי כמה חברים מול העיניים. אני צועק
בקשר "הם יורים גם בסוסים" ומתחיל להאשים את הנהג במותם. לא
יודע למה. מסכן. הוא בוכה וצועק שאין לו מושג לאיפה להמשיך,
אבל אני מתעלם ממנו. גם לי אין מושג. הניחוש שלו שווה כמו
הניחוש שלי, לא?