אבל כאן, חברכם הידוע לשעבר כחייל מס' 6937093 קלט, שלא הוא
ולא בן דודו ויטלי לא הולכים לעבור את השבת הראשונה בבסיס הזה,
בסיס הטירונות ניצנים. וכך מבצע השחרור הנועז קיבל צורה...

יש קיפוד במיקסר
המיקסר לא פועל
פועל בנה בניין
בניין עלי נופל

אתמול חששתי שיש לי עששת
החלטתי לרופא השיניים לגשת
אחרי שעתיים שחיכיתי בתור
הרופא אמר שהוא צריך לעקור

נראה לי שאני האחרון שנשאר, אבל אני לא יכול להיות בטוח. אם
נשארו פה אחרים הם בוודאי איבדו את שפיותם די מזמן. אני
שהובלתי את חבורת מוגי הלב האלה לקרב שהיה אבוד מראש כשלתי
במשימה, אבל הם אפילו לא ניסו.

נכנסת לאוטובוס, רק מקום פנוי אחד.
-"אפשר לשבת"? אני שואלת
-"בטח"
"תודה, הרגליים שלי הורגות אותי"
(והוא מסתכל לי על החזה...)

'בהתנגשויות אלימות בשטחים הכבושים נהרגו היום ישראלי אחד,
וארבעה פלשתינאים.' סכמה בקצרה ובדיוק נמרץ הקריינית הגרמנית
ב- 3Sat את התרחשויות היום בישראל.
פרצתי בבכי.

הרבה זמן אחרי שהשמיים נפלו לי על הראש, החביתה שבצלחת שלי
היתה כבר קרה לגמרי. הקצף של ההפוך נראה כמו שבטח נראה השפיך
שלהם כשהוא מתייבש לך על הפרצוף על סט הצילומים

האח הקטן - פרנקי, הלך ואמר לעצמו: "אבנה ביתי מקנביס!". מאחר
שאחיו לא ידעו שפרנקי נרקומן (וסוחר סמים בשעות הפנאי שלו,
משמע- כשהוא לא מזריק, מסניף, מעשן ודוחף כדורי אופיום לתחת),
לא אמרו דבר.

אפשר לספור את הכל...

לפני שזה נאמר, אחרי שזה נרשם
באמצע אפשר עוד לבחור

הפסיכולוגית שלי מאמינה לי,
ואני בטוח שגם אתם מאמינים.
הלכתי לבית ספר, ודני צחק עלי. קרא לי משוגע, ואמר ששוקי
דמיוני ובכלל לא קיים.
דחפתי אותו מהחלון!
שוקי אמר לי.

"המישהו הזה היה זהה לך לחלוטין. אותו פרצוף, אותה תסרוקת,
אותו זקן, אותו גובה, הוא אפילו לבש את אותם בגדים שאתה תמיד
לובש. זה היה פשוט מדהים כמה שאתם דומים"

אלי נהג להכות אותי כמעט על בסיס יומי. בהפסקות, אחרי בית
הספר, בטיולים שנתיים, וסתם מתי שנפגשנו במקרה ברחוב. זה לא
שינה לו אם הייתי לבד באותו הזמן או אם הייתי אם חברים.
המשוואה היתה פשוטה: אלי רואה אותי = אלי דופק לי מכות.

קשה לי לראות את העתיד כורוד,
כ"כ הרבה קשיים בהם צריכים לעמוד,
אז מה כאן הרווח? מה המטרה?
להיות מאושר ולקבל פתאום סטירה?

מפחיד אותי לחשוב שאנחנו הידידים הכי טובים בעולם ועדין לפעמים
אני מרגישה איך עומד לך כשאנחנו מתחבקים חיבוק ניחומים מבכי על
מישהו אחר או אחרת. מפחיד אותי שיש דברים שאפילו לך אני לא
יכולה להגיד.

ואז הוא בא אליי
לפת את כף ידי
ולקח אותי מאחורי המדרגות
למקום ריק יותר, עם יותר מרחב תנועה.
ואז היה חיבוק ארוך ארוך ארוך

כמה פעמים שאמרתי לה, היא לא הקשיבה. יערית, החיים זה הכל
עניין של תלות. את תלויה בכל מיני דברים ובלי לבצע איתם
סימביוזה כדרך הטבע את תפלי. אבל היא לא הקשיבה. היא האמינה
שכל עניין החיים מבוסס על רגשות טהורים ובלתי אנוכיים לחלוטין.
למה? כי ככה זה יערית.

עם כל מילה שאמרת
כל מבט כל תנועה
כמו הוספת לי דלק לתוך הבערה