מילה אחת על המשטרה בארץ:
חבורה של מפגרים. אני הורג אנשים בכמויות והם לא תופסים אותי.

המונית עצרה לידינו.
-" לאן?" - הנהג שאל.
-"לרוטשילד." - השבתי.
-"זה נסיעה קצרה מדי..."- הוא נאנח באכזבה.
-"אתה יכול לעשות עיקוף אם בא לך..." - שפיגלר ענה לו עצבני.
-"אתה יודע מה אני שונא אצלכם?" - הנהג שאל אותי.
-"מה?".
-"שאתם שמאלנים מסריחים,"

חמש!

חבר ילדות

מקיא
לא את נשמתי
היא בעולם אחר

שנים שלא ראיתי כזאת בחורה כוסית. היא התיישבה בספסל שלפניי,
באוטובוס, קו 73.

פטריק:אני הולך ברחוב ופתאום רואה איזה סיני, אז אני שואל
אותו:"תגיד, סיני צהוב מלוכסן, האם הסיפור על כך שכל הסינים
שיש עכשיו בעולם התחילו משני סינים עם כינור גדול?"
שוקי:ומה המלוכסן אמר?
פטריק:הוא התעצבן לאללה.מסתבר שהוא שייך לתת גזע המלוכסן
השני-היפנים.

אני אפילו לא חצי,
ממה שאנשים חושבים עלי.

אהובתי ועצמי,
שאפנו יחד,
לאהוב בקצה.

היא זורקת על עצמה ג'ינס קצת משופשף ומתחת גרבוני רשת, וגופיית
מחשוף שחורה ויוצאת מהבית בטריקת דלת. רק הנסיעה עולה לה בשתי
סיגריות והיא עוצרת לקנות עוד חפיסה במכולת, וכשהיא מגיעה
לקומזיץ היא מגלה ערמות של ארגזי אלכוהול מאירי פנים וכבד

"איך נכנסת הנה?", היה המשפט שיצא מפיו.
"אני אסביר הכל כשתרגע פרד", אמר הבחור.
פרד היה בהלם. אדם זר פלש לביתו באמצע הלילה דרך דלת נעולה
ואומר לו להרגע.

לפעמים זה נראה שהכל עוד מעט נגמר,
שאלוהים שורק ואין מחר,

קיפוד הלך לו לבדו ביישוב. לפתע, נפלה עליו גבעה.
הקיפוד המסכן נקלע לעסק ביש וחיש מהר חש ברע ואת רגליו לא
הרגיש.
הנמר והסוס צחקו עד מאוד על מר גורלו של הקיפוד.

בין הצלחות שלא היה לו כוח לשטוף, לבקבוקים הריקים שהתעצל
לזרוק, יגרור טור נמלים עיקש את מה שנותר מהחודש שחי בלעדיה.
הוא יזכור כל הזמן שבבית שהיה גר בו, מונחים עדיין הזיכרונות
על המדפים, מקופלים ומגוהצים, מחכים לאיש הבא שלה שיחווה אותם.

שיט חומי לא פה
מה זה הכתמי הדם האלה?
ומה זה שם ליד השטיח? ביריות?
מה החרא הזה?

כל התחלה באה מסוף של התחלה אחרת.

גם הערב היא באה, יש לה כובע חדש, מעין ברט, משוח אחורה על
השיער המסורק. אישה הדורה שנכנסת לקפה תל-אביבי, יושבת בפינה
בצד, איציק המנהל דואג לשמור לה את השולחן. גברת בלום, הוא
קורא לה, עם חיריק בגימל וסגול בבית. הוא טוען שהיא הקמיע של
הקפה.