רועי התעורר לגלות שהוא קבור בתוך הר של פחיות קרלסברג ריקות,
המום והזוי הוא חשב שהוא חולם. לקח לו זמן לפקוח את העיניים
וגם אז הוא עדיין לא האמין למראה עיניו.

אתה מחייך אלי ומחבק אותי,מביט בי...ושוב מחייך.
ואז אני מחייכת חיוך דבילי ומתחילה להביט בכל מקום אפשרי,
מלבד בך.

"אז מה אתה אומר על הלייקרס, מר קישואי?", פתח בשיחה שרגא
נחומי בעודו יושב על המחראה של קומה 3 בבניין המשרדים הגבוה
ביותר בקריית מלכיצדק, "נראה שהם הולכים על סוויפט בגמר".

"תביט שוב בשקיעה ואמור לי מה אתה רואה", אמרה חבצלת.
"זה מזכיר לי חביתה", אמר נחום.

הדפס צבע 24X30 ס"מ
2001

אני אוהבת שהוא מלטף את השיער שלי כשאנחנו שוכבים.
זה גורם לי להרגיש, ולו למספר שניות, שאולי הוא קצת אוהב אותי,
אבל ממש קצת.

הדפס צבע 18X24
7.5.2002

השיעור התנהל לאיטו, והזין שלי התקשה לאיטו, שכן שירז ישבה
בישיבה מפוסקת. הצצתי מדי פעם על יריב ואסף שישבו לידי. הם היו
שקועים במחשב בכלל לא שמו לב לשירז. באסה להם.

יפה לשמוע קצת ג'ז בדרך הביתה
היא מדברת
ואני
מהנהן עם הראש

עוצר ברמזור אדום, לימני נעצרת מכונית והנהג, צעיר מזרחי, מביט
בי. אני מסיט את מבטי לעבר אשה כבת 40 שצועדת על המדרכה, "תחת
לא רע". היא נעלמת מתווך הראיה, מבטי חוזר לצעיר באוטו ליד.

הילד החדש הסתכל בנו בעיניו הכחולות, ושאג.
נטע אמרה: "שלום ילד חדש."
הילד החדש שאג שוב.
נטע אמרה: "שלום ילד חדש שואג."
הילד דחף אותה והיא נפלה, מסתכלת עליו באותו מבט לא מבין השמור
לילדות קטנות שזה עתה נדחפו סתם כך.

שמן על בד
40X60 ס"מ
1999

הוא כבר בכה, הוא כבר דפק את הראש בקיר, הוא כבר צרח וגמר את
כל הגראס שהיה לו, ולא היה לו יותר מדי. הוא כבר התרוצץ בכל
החדרים, חיטט בכל המגירות, הפך כל ארון וכל פינה, למצוא את
הצרור מפתחות המקולל הזה. הוא חייב לצאת מהבית. חייב.