אלוהים העניק לי עיניים
כדי שאוכל להיות עד ליופייך
אלוהים העניק לי שפתיים
כדי שאוכל לנשק את גופך

את מחייכת,
כי זה גורם לאנשים לחשוב שאת מאושרת.
אבל את באמת מאושרת?
לפעמים נראה לי שלא.

ייתכן שנטע ניסתה לצעוק על כאב קל, אך הצעיף החניק את צעקתה
וכל שנשמע הייתה מין אנחה קלה וחנוקה. לאט לאט השתחררה נטע
מהכאב והחלה לשתף פעולה, נדחקת אלי בעודי מפמפם אותה עוד ועוד.

נמדד!
בעיני כל עובר אורח.
נשכח!
עד שבא לי לצרוח!

אז אני תמיד דואג שיהיה לך קצת רע
שאחרי מכה, תשארי על הקרשים

ותשוקתי הגדולה ביותר
היא לאהוב אותך יותר,
לאהוב ולהבין, בלי לעצבן אותך.

אני רוצה לזיין אותך,
לכבול אותך למיטה,
ולדפוק אותך בתחת

אני כותבת בקודים,
כי השפה הגלויה מפחידה אותי, כי מעולם לא סיפרתי מהתחלה עד
הסוף ואני לא יכולה להתחיל עכשיו.
פעם אחת, הורדתי משמר וסיפרתי כמעט הכל. נראה לי, שהפחדתי אותך
יותר מאשר אותי (אם זה בכלל אפשרי), ואז למדתי לקח.

אני באמת לא נראית כזאת
אני יפה הרבה פחות
זה רק הברק שבעיניים
גומות החן שבלחיים

אל תלך ממני
אתה הרי צריך את החום הזה
אל תלך ממני
בוא תשאר איתי בחלום הזה

גם כשמכרה מנות דם, גם כשמכרה כליה.
גם כשמכרה את קרניות עיניה בשוק השחור ואיבדה את מאורן.
גם כשנותרה רק ראש, שדיים, איבר מין, גב וישבן.
כי זה מה שנשאר ממנה.
וזה מה שראה בה.
גם כשכבר לא שכב איתה כי נגעל ממנה.
היא הייתה הכי מאושרת בעולם.

אני לוקחת קופסא קטנה של רגעים.
קופסא שעשוייה מדברים מוזרים,
שגדלים מתחת למיטות.
אני מכניסה לתוכה את החיבוק.

האנשים שנוסעים לסיני,נראים כאילו הם נוסעים למזרח,כולם עטופים
באותם הבגדים,באותם פרצופים מוכרים,אפופים באותם הריחות. ונראה
כאילו הם רוצים לנסוע למזרח,מדמיינים את עצמם בדרכם למזרח
ומסתפקים בסיני. או אולי ורק זה אני?
מישהו יודע איפה לוקחים אוטובוס להודו

השם ישמור, היא נראית כמו קקי.

אל תחכי לי,
ההמתנה לא שווה את הכאב,
והציפייה לא שווה את האשליה,
שכל האהבות דמיוניות ורק שלנו אמיתית.

אל תשכח
לכפות אותי באזיקים למיטה
ולכפות עליי את שאיני רוצה.

ואז תצלול במים מלוחים
הדמעות שלה שייכות עכשיו לכוכבים
והים אף פעם לא יבין אותה
היא שלו והוא שלה
כן היא שלו והוא שלה

הדרך ארוכה
עד לקצה המנהרה
שם אראה את האור

הם נמצאים בכל מקום
מזהים אותם לפי העיניים שבכו כבר את היום
הם יושבים בכל פינה
קוראים להם אנשי הפרידה

ולמה לדבר כלכך הרבה?
מילים מאבדות כך משמעותן.
למה? מה הטעם? בלדבר סתם.