המוזה שלי
- טרם צאתה לחופשתה השנתית בהרים -
הניחה על שולחני תשתית לכתיבת שירים:

מבלבלת ביצים ומוסיפה לחם רטוב
מתבלת באסכולות בולשביקיות רקק
ופולטת כדורי בשר

פרושה לפניך
במנהרת החושך
בין הזמנים.

על הראי אשר בחדרי נחת זבוב
ובחן אם עודנו יפה כבעבר;

מה זה אומר עליך אלופי המדהים,
אם אתה טוען שטעית בנישואים?

שאני בן אדם כי
"מי שלא טועה לפעמים הוא לא בנאדם".

שערים בסוגרים - אני נועלת
ובבריחים - חלון ודלת
עד תום הרוח הרעה השולטת
באני הנשלטת

מיד כשאני יורד מהבית (במעלית) החולצה נדבקת לי לגב.
וזה עוד לפני ש:

אדמת הלס שרה רוחשת.
ברק רוקד כמו דג ברשת.
בתיאבון מהול בזעם

טעם המילים בשפתיים של אברם
מלחלח את הלשון.
מחווה מקדמת מכווה,

גם לא מעבדאלה
כבר גם לא מאללה
יסלח לי האלוהים
ואפילו לא מחסן נאסראלה

כולן צמחו, בעיקר התפתחו ונהיו לנשים אמיתיות,
כאלו לא מאוד רזות עם ציצים לא מאוד זקופים
וגם לא מעט קמטים
מסביב לעיניים.

מעלי נשרו עלי:
עלי תקווה.