הֵם מַתִּירִים אֶת כָּל קִשְׁרֵי הָרֶגוּלַצְיָה
שֶׁחִבְּרוּ אֶת מַנְגְּנוֹנֵי הַשְּׁלִיטָה
שֶׁל הַדֶּמוֹקְרַטְיָה
וּמְשַׁטְּחִים אוֹתָהּ ש-ְרוּעָה אַרְצָה
חַסְרַת אוֹנִים

ביתי שתדעי
שיר ליום ההולדת שעבר
רציתי שתדעי החיבוק שלי נמצא
בנשמה בעצב בכאב הזה

סְתָיו, חֹרֶף, אָבִיב וְקַיִץ שֶׁעָבַר

וְעִם הָאוֹר
גּוֹוְעוֹת גַּם
הַמִּלִּים כֻּלָּן,
יָרֵחַ מִתְפַּתֶּה לַיָּם

צבעי מים על נייר 46X36 ס"מ

אֲנִי בֶּכֶר לָבָן בְּמִדְבָּר גָּדוֹל
רְדוּף קוֹלוֹת שֶׁלֹּא יִשָּׁמְעוּ

עת תם החורף על גווך הארבעים,
חש חכמת עולם ואון הגוף,
כסלע ששטפו שמי אלוהים,
בזה עולם שולטים קני הסוף.

תגלו לי אנא עננים
מה הסתירו שמיים. היום
זיכרונות מסבירים לי פנים
וצובעים את לבי באדום.

אני דווקא כן בוכה
על חלב שנשפך

מאיר שלו אומר שיצירה המכילה זכרונות, נדונה מלכתחילה למעמד
נמוך מיצירה בדויה. ואוסיף אני - על אחת כמה וכמה בדורנו שבו
אמירת אמת - אין בה כבוד והבדאי הוא מלך.

השובר מבטיו עלייך
סלה.

עכשיו אנחנו משני צידי המתרס
נפגשים רק לרגע היוצא ונכנס
טיפה ועוד טיפת דממה מדממת
חור שחור נפער בלב

לחייך מריחות לחם חם וחלום
על הבוקר.
השמים פתוחים לרווחה.

אל תאמיני
כשאומרים לך
תאמיני לי
אל תאמיני כשמבטיחים ל

אתה נוסע במכונית יפה, אתה זוכה לכבוד מאנשים, אתה חי חיים
נוחים, אתה זוכר איך הרגשת? חוץ מגאווה, אתה זוכר איך הרגשת?
חוץ מכוח, אתה זוכר איך הרגשת? איך באמת הרגשת?

בעיר הלובשת ביקיני של קיץ
על חוף האוקיינוס
בטעם דגה וטקילה

המוזה שלי
- טרם צאתה לחופשתה השנתית בהרים -
הניחה על שולחני תשתית לכתיבת שירים:

מפעם לפעם
בזמנים קצובים כעונות השנה
משהו מדגדג לי לנסוע.

פרושה לפניך
במנהרת החושך
בין הזמנים.

מבלבלת ביצים ומוסיפה לחם רטוב
מתבלת באסכולות בולשביקיות רקק
ופולטת כדורי בשר

על הראי אשר בחדרי נחת זבוב
ובחן אם עודנו יפה כבעבר;

שערים בסוגרים - אני נועלת
ובבריחים - חלון ודלת
עד תום הרוח הרעה השולטת
באני הנשלטת

מה זה אומר עליך אלופי המדהים,
אם אתה טוען שטעית בנישואים?

שאני בן אדם כי
"מי שלא טועה לפעמים הוא לא בנאדם".