מה אתם שרים
ילדי שנות השמונים

את יושבת מולי
ממחזרת את חוק הפרדת הרשויות
סביב החלום שלי
נע במעגלים

כל מקרה פחד-מוות הוא טעות של המוות עצמו.
זה לא בדיוק בבטן, כמו שאמרו נערי אסקימו
לימון. זה בכל מקום ובכל איבר:
אני מתה? כבר?

במטבח
אני מרי אנטואנט.

כשתבוא לשכב איתי בוא כמו משוררת
מבוגרת מאופרת בכבדות כמו זונה מהודרת
לתפארת מדינת תל אביב למזכרת

את יודעת
אפשר להשתגע פה
אפשר לאבד פה שליטה
הקירות מתקלפים
מאפרות שעולות על גדותן
ודפים

אח שלי שותה את הקפה בלגימות גדולות. הוא אוכל עוגייה או
שתיים, מסיים את הסיגרייה ורץ. הוא חייב לרוץ. יש לו מלא דברים
על הראש. הוא מארגן אותנו. הוא ישנה לנו את החיים.

אבל עכשיו, למרות הכל, צריך לעבוד מהר ולסיים כבר את חליבת
הערב הזאת, אם אני רוצה להספיק להגיע בזמן לתחילת המשחק,
שמתחיל בשעה עשר. חצי הגמר של היורו 2000, אליפות אירופה
בכדורגל, צרפת נגד פורטוגל.

שלא יגידו שאני לא מסוגל לצייר דברים מתוקים וחמודים

ראיתם תסרט?
אז זה ממש לא קשור

מפיחה בי אש זרה
ההבנה האילמת עינייך.

אני רואה אותך מקדש אותי בטבעת
והיא קטנה ורחוקה ואני
מכלה מרחקים בינינו בלעיסות קטנות

ומנסה להוריד ממני ברכות
את עטיפת הנילון המרשרש

האושר מזקין

אריזת קרטון

"שרפו חלקת אדמה מאחורי הבית שלי, שממש אהבתי ללכת אליה", היא
מספרת לי אחרי שאנחנו שוכבים. האור כבוי, ושנינו כבר מתחת
לשמיכה, מחובקים ככפיות. כשהיא נושפת את המילים מהפה אני מרגיש
שברי אוויר חם על עורפי, כמו איתותי מדורות אינדיאניות:
מ-צו-קה, ה-צי-לו, ט-בח

בשקט
בלי מבט
אפשוט מעיל פרווה לבן
על הרצפה

את לעולם לא יכולה לדעת
מאיפה זה הולך לבוא לך,
וולך.

תזרוק אותך על השטיח על הבטן
תבצע בך מעשים שלא תדעי מחייך
ומאחור