ולא משנה אם יש לך כלב או מסטיק שאולי תדביק אותו אחר כך מתחת
למושב, או חרא טרי או יבש דבוק לסוליות הנעליים, הנהג תמיד
יחייך אליך כשהוא מחזיר את העודף

גופי נטוש בהפקרות
לאן את מובילה?

שתי עבודות וסיפור שצונזר

אני קורא לזה פחד.

ראיתי את חוסר האונים הזמני
של גורי לביאה

ומה אם אנחנו בכלל לא קיימים,
אלא בדימיונו של ילד רך,

חייבת
להיות מילה

במהלך השבועות התכנסו מעגלי שיחותינו יותר ויותר פנימה. שיחות
פונקציונאליות מצאו דרכן לשיחות חולין, עברו מטמורפוזה
לאנקדוטות משעשעות, והתפתחו לפינג-פונג אידיאולוגי חריף. ה"אני
מאמין" נפרש אל מול ה"את מאמינה" בעמדות מנוגדות אך משלימות.

דברים חומים ונעימים שכאלו
נאמרים בלחישה שקטה

כשפוקחים עיניים מביטים אחד בשני לתוך האישונים. מתרכזים
בחיבור הקטן, קו המבט האדום, כמו קרן לייזר. תבוא עכשיו קרוב
אל תוך העיניים שלי. עכשיו המבטים הם רק שרירותיים, זריזים.
אני כותבת שירים חדשים ומתמודדת אתך דרך מילים שלא תשמע לעולם.

את מתגעגעת לשתות.

הורידים שלך פריכים כל-כך
ניסיתי, באמת שניסיתי לדייק
וכי לא אמרתי מלכתחילה -
ידי גדולות מדי?
רועדות מדי?
כעת, נהרות של דם שוטפים
עוד מעט ונטבע

ושב מול הים
מול מראת הקסמים
מי הכי יפה בממלכה?
והיא עונה ברחש לחש-
בדידותך בדידותך בדידותך.