צב אחד מתגבר על התלאות שהחיים מציבים בפניו...

והילדות שלי נצבעה בצבעים חלשים.
לא שחור ולבן ואפור,
אבל בטח לא בצבעים עליזים

בואי נרקוד
בואי נתכלה

אולי הרגנו את הזמן לאט

שרב.
אחד כזה, כבד.

הלילה עושים אהבה.

את דואה מעלי.
עולה וירדת עם זרמי האוויר החם.

ים
של אורות.
אין כוונות טהורות.

פורסם במגזין אוקאפי

או בס סי בי
אובססיבי

את ידי המלטפת את עורפך
ידגדגו שיערות קטנות ורכות
ואני אנסה לפתוח מאחור
את חזייתך הנפתחת מלפנים

מילים הן כל מה שיש לי.
בעבורך אוותר על מילותיי.
מילים הן כל מה שיש לי.

בעולם של מתחמים מבוצרים
היית כרוח חופשייה
חודרת תחת מפתנים
של דלתות משוריינות

לכתוב אותך לאחר לילה בלי שינה
לדמיין אותך בין טיפות זיעה
בין ירכיים מרטיטות
בג'ינס צמוד (שלי)
להרגיש אותך (שלך)
רוצה אותי עד כלות.

היא עמדה מולי בשמלת אביב עמוסת הקשרים והטיחה בי את הטון הזה,
שהוא קצת מבין, מעט מתנשא, אבל בעיקר היה מעליב. ישבתי על
מיטת הנוסטאלגיה הזו, ונתתי להן לזרום.

אני מלאה בכעס שמהר מאד יתנדף, וישאיר לי מין טעם מר, כיווץ
בחזה, ורק נשימה מאד עמוקה תרפא לי את האי נוחות. זה מה
שהשארתם לי , אי נוחות.

בדקויות תיארת
לי אותו
נשבר
נשפך
נקצץ
מבעבע.

אתה רואה מולך תמונה של כוכבת קולנוע משנות הארבעים, שיער רך
מסודר מתולתל בקצוות וחלק למעלה. אתה רואה אותה- אותי- אותה
יוצאת מהמכונית השחורה, מדלגת בקלילות בשמלת ערב לבנה, אתה
שומע קריאות הערצה, מחיאות כף.

ולא משנה אם יש לך כלב או מסטיק שאולי תדביק אותו אחר כך מתחת
למושב, או חרא טרי או יבש דבוק לסוליות הנעליים, הנהג תמיד
יחייך אליך כשהוא מחזיר את העודף