ואולי אלוהים יתן לנו שקט,
ואולי השכינה תפסיק לצעוק.
ואולי רוח הקודש תמשיך לצווח,
ואולי אנחנו נמשיך לשתוק.

-טוב, אמרתי לו די ברצינות, אני בוחר במוות!
-חס וחלילה! על מה אתה מדבר? הוא נראה ממש מזועזע.
-תרגע, אני בוחר ללמוד לבד ואם אתה אומר שזה מיתותא אז אני
בוחר לי לחברותא את מלאך המוות!

מדהים כמה שזה קל. חמש אולי עשר כוסות מים, שתי אצבעות והכל
היה זורם. גם הרגשתי טוב יותר אחר כך. חשבתי לעצמי "איזה מזל
שאלוהים זרק לי את הכתבה הזו לידיים"

את זוכרת איך פעם היינו יושבים אחר צהריים שלמים וקוראים ביחד
מעריב לנוער? שאלתי אותה. את זוכרת? כמה ימים עברו מאז? כמה
לילות מאז הפעם האחרונה שהלכת עם הגיליון הביתה ולא הסכמת
להשאיר לי אותו כדי שאדע יותר מדי דברים על מין? הרבה.