פעם אחרונה שהתאהבתי
יכולתי לך, אבל לא ידעתי זאת.

פעם,
כששכבנו על הכביש הריק ברחוב שלי
וניסינו לספור את כל הכוכבים
ואתה אמרת שלילה אחד זה אף פעם לא מספיק
אני לפתע התפרצתי עליך שמילים זה לא מספיק

יד ענק חרשה פה תלמים אצבעות-אצבעות

השתיקות הקצרות בין - "כן, אה..."
ל - "אז מה קורה איתך?"
נמתחות על-ידי חוטי דיג שקופים
שמקימים מחיצה דמיונית בינינו,
ובד בבד ממוססים את השתיקה המביכה.

ענבל היא ילדה שברירית
הסופרת עדיין צעדיה
ברחובות חשוכים
ללא צל לרגליה..

כמו בחיים, גם בחותמות של הדיסקוטקים היתה את ההיררכיה
המסויימת, שקבע ה-בליין של השכבה, ישראל כהן ולא משנה איזו
חותמת היתה לך, זוהרת, שקופה, בלתי נראית - החותמת שהיתה על
פרק ידו של ישראל כהן תמיד היתה הכי שווה.

בצעדים קטנים ומדודים היא נכנסה אל הסלון ובחנה אותו הזונה.
היא התיישבה על הספה הארוכה ומזגה לעצמה יין מבקבוק שהיה מונח
מראש על השולחן. עשרים וחמש דקות מאוחר יותר היא שכבה על הבטן
עירומה בחדר השינה שלי, גונחת בעוצמה כשידי שורטות את גבה
השברירי.

את סיגל שמתי בבית בובות קטן שאבי הביא לפני כמה שנים מארה"ב,
כמתנת יומולדת לאחותי. לקחתי את בית הבובות לחדרי (להורי אמרתי
שזה קישוט מגניב, ושזה גם מתאים לאופנת היוניסקס שהולכת טוב
כרגע. אי אפשר להגיד שהם שמחו, אבל הם קיבלו את זה).

ביום שאחרי דרור תסתכל עליו שונה, היא תשכח שהשתכרה ותזכור
שאמורה הייתה לשכוח.

מעל האסלה
רוכנת
ומקיאה

"אני יכול לשבת?" "כן ברור" "את כאן לבד?" "..כן.." "למה?"
"אתה רואה את ההוא שם? זה חבר שלי לשעבר." "עזבי אותך,
מכוער."
דיברנו ככה שעה, על החיים על הכל על ההמשך, ואז התחילו לספור
לאחור ואמרת שזה מנהג מפגר וזה לא חג יהודי ואנחנו סתם
קונפרמיסטים ואז נישקת או

שני שטנים מתקעקעים בעורי,
שניהם מתמסרים ברוחי ומנסים אותה להקסים -
אחד בפה
ואחד בלב
ואחד בין ירכיי
ואחד למרגלות שדיי
ואחד בשקע שבצווארי

בניתי לי בית
בית מחלומות

נירה המתכנתת , הפאונדרים, הסי טי או ובכלל כולם, מה זה היו
מבסוטים ממנו, הוא גילה באגים בהנהלת חשבונות, הוא מצא באגים
בחניון, ובכלל בכל מסעדה שהיינו אוכלים הוא היה מוצא להם איזה
באג, בשולחנות בחשבון או במלצרים. הוא גילה באגים באנשים

ואז היא הציעה לי מסטיק ואני סירבתי בנימוס והסברתי לה שדליה
המורה לא אוהבת שלועסים לה מסטיק בשיעור כי זה מזכיר לה פרות.
והיא צחקה ואני חייכתי.

כ"ג יורדי הסירה,
ל"ה לוחמים שנפלו,
ע"ג חיילים שהתרסקו,
י"ג חללי השייטת,

תקראו לי מיוחדת, תקראו לי מוזרה. אבל מה שזה לא יהיה- אני
שונה. אני נימפומנית מבחינת רגשות. נימפומנית רגשית היא אחת
שלא אהבה אף פעם. שלא מסוגלת לאהוב. אני, למשל, לא מסוגלת
לאהוב. הלב שלי לא בנוי לזה. אני לא מסוגלת לתת מעצמי. אני
משערת שנולדתי ככה.