"טוב חבריה" קמה שנהב, הצמידה ידיים וקדה קידה קלה.
"אני הולכת לדרכי. נתראה אורן ואלון יקיריי, אני אתקשר עוד
הערב."
שניהם נופפו לה לשלום ועוד לפני שיצאה הספיק אלון לקרוא:
"תיזהרי ממשאיות!!"

"החיים הם כמו נדנדה, פעם את למעלה ופעם אתה למטה"

רישום בפחם.

"את יודעת", אמרת לי, "אין מלאכים בעולם הזה"
ואני שתקתי, חייכתי לך, והלכתי.

ענת קבעה שהיא תביא את הציוד הדרוש, ואני אנווט, הסכמתי מייד,
בדיעבד זו היתה טעות, אם יש משהו שאני גרוע בו זה ניווטים.
בגיל חמש הלכתי לאיבוד בפארק הלאומי, ומאז זה רק מחמיר, אך
מכיוון שרציתי להרשים את ענת אמרתי לה שאין שום בעיה, אני
אנווט, אני מומחה בזה.

מתבוננת בעצמי במראה. מתבוננת במגבת התכולה שכרוכה סביב חזי.
הצוואר שלי מבהיק מן המים. אני מסרקת את השיער. הייתי רוצה
שהאיש הזה יהיה מאוהב בי. הוא יכול להיות מאוהב בי. אני חושבת.

בעוד שעה אצלי בחדר תהיה מסיבה.
יבוא הדוד אלימלך עם השפם המטאטאי שלו והמצח הגבוה, עם כל
הבדיחות קרש שלו וכל מבטי הזימה שהוא שולח למיקה, הבת שלי. אבל
צריך לקבל ולסלוח, במקרים כאלה משפחה זה מעל הכל. מיקה חזרה
אתמול מבית ספר, עם התלתלים והמשקפיים הורודות

ואני, עופר נחשוני, מזיין את אחותו הקטנה במיטת נוער העמינח
שלו. הבחור זוחל על דוקרנים, משתין למי עדן ומחרבן לשקיות
מיקרוגל, ואחותו עם שיער רטוב, אלו-וורה על החצ`קונים ומסכת
מלפפונים ארגנטיניים מזדיינת לו על המיטה. ועוד בצעקות.

אני שונאת לאהוב, ואוהבת לשנוא.
אני שונאת לכאוב, ואוהבת להכאיב,
כואב לי לאהוב, אני אוהבת ת'כאב,
התעללות רגשית, מתעללים לי בלב...

"יש לך משהו נגד איך שאני מתייחסת לשאר החברים שלי?"
פה אולי המקום לציין שהיחס שהחברים שלי מקבלים, בדרך כלל לוקה
בחסר הרבה יותר מהיחס לשאר החברים שלי- הידידים או איך שתרצו
לקרוא להם.

אתם יודעים, מה שמצחיק בכל העניין,זה שביומולדת האמיתית שלי
כולם התעלמו ממני, כרגיל. זה לא שנפגעתי או משהו, זה לא
שציפיתי שמישהו יעשה משהו מיוחד כי יש לי יומולדת. אני מודע
למצב החברתי שלי, והמצב הזה הוא מצב שבו אין לי חברים.

כל זה, כך אמרו כולם, היה הביטוי ליופי המוחלט. כולם הסכימו על
זה בלי יוצא מהכלל, חוץ ממנו. בשבילו כל הקשקושים האלה על
היופי המוחלט היו רק מטלה נוספת. רק עוד יום של עבודה.

למשל, כשהם שאלו: "כמה זה אחד ועוד אחד", הוא יכל לענות תשובות
כמו "אני רוצה לדפוק את סינדי קרופורד, ומייד", ולמרות שזה היה
גס ואסור כל המורים היו מרחמים עליו, כי זה היה חרוז והוא היה
חייב.

את מתבלבלת, אף אחד לא מנופף לך שלום
נכתב בשבוע שלאחר התאבדותה של מיכל ניב. הוקלט חודשיים אחר
כך.
מי שרוצה , ימצא בכך ביטוי להתאבלות דור שלם של רווקים
אופטימיים - על מותה של מנחת התיזה. מי שרוצה ימצא בכך סוג של
מיאון לקבל סוף. כלשהו.

האוטובוס בא. אבל לפני שהוא בא כבר החלטתי שאני שם לנהג אגרוף
בתוך הפרצוף, תיכף כשאני עולה.
(מקום ראשון בתחרות הסיפור הקצר של אגודת הסטודנטים
באוניברסיטת תל אביב)

לפני שלושה שבועות מצאתי ברחוב שקית קטנה עם סנדוויץ' בתוכה.
בימים רגילים אפילו לא הייתי שם לב לשקיות כאלה, אבל באותו יום
חזרתי מבית ספר מה זה רעב, והייתי פשוט מוכרח לאכול משהו. אז
שמתי לב לשקית הזאת, ובלי לחשוב פעמיים הרמתי אותה.

יש לי גיבור בחיים, קוראים לו יהושע. יהושע הוא הכלב של חבר
שלי, והוא מכוער לאללה.
אבל מה, למרות זה שהוא מכוער הוא דופק כמו גדול את כל הכלבות
בשכונה. זה תמיד די הדהים אותי, איך הכלב הזה