Believe your self ,you choose the the right way !

..אז אולי גם בשבילי
אני אתן איזו ברכה,
שלא יהיו לי סיוטים בלילה.
פשוט לישון, לישון, לישון
ולא לקום מהחלום-
אל הסיוט הלא נודע שבחיים"!

היא עצמה את עיניה וחיכתה לזה. זה לא בא. ירח זרח, שמש עלתה,
והיא עדיין הייתה שם, שוכבת, רועדת, בוכה, הרוסה, שבורה
ורצוצה.
מתחת לעפעפים הסגורים לא ראתה כלום וזה מצא-חן בעיניה. היא
הייתה מטורפת והתענגה על זה.

צוייר באיירבראש

אל תבואי אלי בחלום
אל תבואי
בשמלה ירוקה
לא מוכרת

ילדה=שמלה מסטיק=ורוד אהבה=התאבדות

סדרת רישומים בעט.

והיא איננה יודעת...

שמישהו חושב עליה....

הנה עוד אחת באה..... לא תארנו לעצמנו עד כמה מוצלחת תהיה
האגודה. עדיין לא החלטנו אם זה משמח או מעציב אותנו. כל פעם
ששניים יוצאים מבעד לדלתות העץ הרחבות יד ביד, אנחנו מחייכים
בינינו לבין עצמנו ומבינים שעוד שתי נפשות מצאו את מקומן
בעולם.

אולי אני צריכה לוותר על הכל.

ניגבתי את הדמעות שירדו לי בהיתי באש כל הזמן שסיפרתי לה את זה
ואז הוספתי משפט לסיום "כנראה שכשמשהו מת לא משנה כמה מכות
חשמל יתנו לו הוא לא יקום לתחיה למרות שזה כואב נורא..." דנה
התקרבה אלי וחיבקה אותי, היא הייתה קרה מאד ולא הבנתי איך זה
אפשרי הרי אנחנו יוש

מבלי להסתובב אמרה בשלווה: "חזי, אלעד ונטלי החוצה." ראשונה
קמה נטלי. "ותלבשי משהו גבירתי, או שנביא לך ג'קט מהמחסן."
אמרה גילה, עדיין רושמת על הלוח. נטלי לבשה ג'קט עור ארוך
ויצאה מהכיתה. אחריה יצאו יחד חזי ואלעד, שניהם לבשו ג'ינס
וחולצות טי. "שרוך את הנעל א

"טוב חבריה" קמה שנהב, הצמידה ידיים וקדה קידה קלה.
"אני הולכת לדרכי. נתראה אורן ואלון יקיריי, אני אתקשר עוד
הערב."
שניהם נופפו לה לשלום ועוד לפני שיצאה הספיק אלון לקרוא:
"תיזהרי ממשאיות!!"

"החיים הם כמו נדנדה, פעם את למעלה ופעם אתה למטה"

רישום בפחם.

"את יודעת", אמרת לי, "אין מלאכים בעולם הזה"
ואני שתקתי, חייכתי לך, והלכתי.