אקוורל על נייר כותנה 40X30
1997

"בואי נלך לים שם לפחות אני יוכל לרדוף אחרייך" שוב הוא
והשטויות שלו , כבר הלכנו לים כמה פעמים אולי הוא לא קיבל
מספיק , ים .

יש לה הרגשה שהיא אחרת

אורות שחורים סוגרים עלי
קולות של אנשים שצוחקים עלי

איש אחד דופק בדלת הכניסה שלי. אני מכין סלט. העגבניות החתוכות
כבר מונחות בקערה, הבצל קצוץ דק דק, מתפלש בתוך עלים רעננים של
חסה. העיניים שלי לחות. אני מוציא שני לימונים טריים מהמקרר,
מנגב את עיניי במטלית שעל השיש, וניגש אל הדלת.

אובססיה במצב נמס היא
הרגשה מאוסה
נגיעות קטנות היום כבר
אהבה היא מילה גסה

נסעתי לי ברחובות העיר בשעת לילה מאוחרת. שום דבר אינו פתוח,
אפילו הקבצן שתמיד נמצא ליד הבנק נרדם לו על השטיח המרוט ששימש
לו כבית. נסעתי לי בכיוון לא מוגדר ובכוונה מוגדרת להסתבך לי
בצרות לא מוגדרות.

האהבה אליך היא תמצית קיומי
תססה בעורקיי
כל שנייה מחיי
בכל פעם שחשבתי עליך
שאלתי את עצמי
האם גם אתה חושב עליי

... יחזקאל אומר: "את יודעת, אנחנו מאוד מודאגים בגללך". ואני
חושבת - כשמדברים ברבים, זה תמיד נשמע יותר נבואי - הוא
ואלוהים מאוד מודאגים בגללי. למרות שהוא בעצם מתכוון אליו ואל
מיכל, אשתו.

עכשיו-
תבלעי

'הא, זאת את.' אמרתי 'מה את לא צריכה ללכת להתפלל או משהו?'
'תשתוק. בא לך להפגש?'
'אם את יכולה להתפנות מהתחינות שלך אין לי בעיה עם זה.'
'למה אתה כזה מקניטן?'
'למה את כזאת דתיה?'
'הסברתי לך. אני אוהבת ויראה את אלוהים.'
'ואני אוהב וירא את אלי יצפאן.'

הערת המחבר: סיפור זה נחשב בעיני רבים לגס ובוטה ביותר, ולכן
לאחר תגובות ובקשות חוזרות ונשנות הוא עבר צנזורה ושיפוצים ע"י
חברי הטוב (השינויים בכתב מוקטן). אנא קבלו זאת בהבנה.

לאחותי נולדה תינוקת עם זנב. זה לא טוב ככה, שנולדים תינוקות
עם זנב במשפחה שלנו. באו שלושה רופאים חמורי סבר לספר לאחותי.
אחד אמר: "לתינוקת יש זנב." אחר אמר: "צריך לחתוך את הזנב"
והשלישי הוסיף "זה לא עסק ככה, תינוקת עם זנב." אחותי אמרה:
"הוי אלוהים" ו"ברוך ה

תסריט בלתי אפשרי, דמויות בלתי אפשריות, מאת כותב בלתי אפשרי.
ניתן להצגה בפני קהל בלתי אפשרי בלבד.

איש בלי ידיים נכנס לסניף שלנו. במקום ידיים היו לו צבתות
ממתכת שאפשרו לו, למשל, לתפוס דברים. עם האיש בלי הידיים באה
אישה,

"אמא, זה מה-זה לא מה שאת חושבת!!" מיהרתי לקום.
היה מאוחר מדי.
אמא כבר הוציאה את הקלצ'ניקוב