לאוטו הראשון שקיבלתי בחיי לא היה מנוע. זה סיפור ארוך שמתחיל
בגראז' של דוד רחוק שאהב לאסוף מכוניות ומסתיים בחנייה שמתחת
לבית שלנו. בעצם זה קשור גם במחלה שהיתה לדוד ובירושה שגילו
שהוא השאיר אחריו.

אתה יכול להתחתן אתה או לחנוק אותה. בידיים או ירח דבש בהוואי.
בכרית או ירח דבש בקאריביים.

צחוקה מהדהד בחדר הטלוויזיה, מתערבל בקולות ספרדים שבוקעים
מהמרקע. יום אחד הוא יקום בבוקר, יתחוב תחתונים וחולצת כותנה
בהירה אל תוך תיק קטן ולא ישוב יותר. הוא יודע את זה.

אין לה שאיפות
בחורה ממוצעת
חשבה ללמוד שפות
אנגלית היא כבר יודעת

אקוורל על נייר כותנה 40X30
1997

"בואי נלך לים שם לפחות אני יוכל לרדוף אחרייך" שוב הוא
והשטויות שלו , כבר הלכנו לים כמה פעמים אולי הוא לא קיבל
מספיק , ים .

יש לה הרגשה שהיא אחרת

אורות שחורים סוגרים עלי
קולות של אנשים שצוחקים עלי

איש אחד דופק בדלת הכניסה שלי. אני מכין סלט. העגבניות החתוכות
כבר מונחות בקערה, הבצל קצוץ דק דק, מתפלש בתוך עלים רעננים של
חסה. העיניים שלי לחות. אני מוציא שני לימונים טריים מהמקרר,
מנגב את עיניי במטלית שעל השיש, וניגש אל הדלת.

אובססיה במצב נמס היא
הרגשה מאוסה
נגיעות קטנות היום כבר
אהבה היא מילה גסה

נסעתי לי ברחובות העיר בשעת לילה מאוחרת. שום דבר אינו פתוח,
אפילו הקבצן שתמיד נמצא ליד הבנק נרדם לו על השטיח המרוט ששימש
לו כבית. נסעתי לי בכיוון לא מוגדר ובכוונה מוגדרת להסתבך לי
בצרות לא מוגדרות.

האהבה אליך היא תמצית קיומי
תססה בעורקיי
כל שנייה מחיי
בכל פעם שחשבתי עליך
שאלתי את עצמי
האם גם אתה חושב עליי

... יחזקאל אומר: "את יודעת, אנחנו מאוד מודאגים בגללך". ואני
חושבת - כשמדברים ברבים, זה תמיד נשמע יותר נבואי - הוא
ואלוהים מאוד מודאגים בגללי. למרות שהוא בעצם מתכוון אליו ואל
מיכל, אשתו.

עכשיו-
תבלעי

'הא, זאת את.' אמרתי 'מה את לא צריכה ללכת להתפלל או משהו?'
'תשתוק. בא לך להפגש?'
'אם את יכולה להתפנות מהתחינות שלך אין לי בעיה עם זה.'
'למה אתה כזה מקניטן?'
'למה את כזאת דתיה?'
'הסברתי לך. אני אוהבת ויראה את אלוהים.'
'ואני אוהב וירא את אלי יצפאן.'