נעמה שוכבת עם תומר.
על המיטה של ההורים שלו שבחו"ל. הם דאגו להחליף מצעים כבר
מראש. תומר שוכב מעליה, מסתכל לה בעיניים, מלטף לה את השיער
וזז פנימה-החוצה, לאט. מנסה להאריך את הרגע כמה שיותר. נעמה
מסתכלת עליו חזרה, ומפנה מהר את המבט.

"אני מצטער להגיד לך את זה, מר שוהם, אבל תוצאת הבדיקה
חיובית". אמר הרופא בקול שקט. טל לא ידע איך להגיב. אמנם הוא
חשב הרבה על "מה יקרה אם...", אבל מחשבה לחוד ומעשים במציאות
לחוד. וחוץ מזה, בכל הפעמים שהוא חשב על זה, הוא לא האמין שזה
יכול לקרות לו.

הבריחה היא אינסופית
המחבוא הטוב ביותר
לאנשים כמוני אין ברירה
נמשיך לחיות בחלומות ולמות במציאות

חייל: הקשב המפקד.
מפקד: תמתין.
חייל: הקשב המפקד, זה דחוף המפקד.

-אנחנו לא שונאים, להיפך אנחנו אוהבים אותם.
+אז למה אתם מפגעים בהם?
-כי אנחנו לא מקבלים אהבה בחזרה, זו סוג של נקמנות שמתוך אהבה
נכזבת.

אדמיין אותך,
כנגן הגיטרה העיוור
של פיקאסו.

אחותי הקטנה

שקופית

נוצר בהשראת הסרט "העורב", עם ברנדון לי ז"ל.

הוא עמד מולה הביט בה דקות ארוכות
עיניים נפגשו וראו רק את הדמעות.
הוא חשב כמה היא יפה אפילו בסמרטוטים שלבשה
והיא רק שכבה ושתקה לה.

מעבר עצים אל אנדרטה