אחורייך מוגבהים עתה מעלה
נשגבים מדעת ומנצחים
על היסט האור הבא מן הצד

פילוני היה פיל אנורקסי, חולה נפש ומנצל נמלים מינית בזמנו
הפנוי. חוץ מכה תביעות מטעם "האגודה להגנת הטפיל" פילוני חי
חיים די שלווים ורגילים. תחביביו כללו סריגת מקרמה, יניקת
קוקוסים בעזרת חדקו וריקודי פולקה סוערים עם גרטשן, כפריה טובת
לב חובבת פולקה וגבינה

כן לציפור

אל תפחד
אלו רק עיניך שנעצמו
בחוץ עוד זורחת שמש
דרך שבר ענן
אני יודע,
זה חור שחור -
צידו האפל
של ירח ריק מאור

זה לא אידיאלי לאהוב אותך מהמיטה שלי, באמצע אוגוסט
בשתיים בלילה, בשנת 2004. מתוך שעמום, מתוך הבדידות

You withdrew from me
like a crimson thread of fiery pain

כמו דבק שנקרש, כמו קרש שנשבר
צפים הרסיסים - ואת אותם חיברת
לשלד של דחליל ושק לו בראשו.

עמד לי כמו עצם, והבנתי פתאום שזה לא קורה באמת, ושהיא לא
בחורה מופרעת ומקסימה בשר ודם. הבנתי במכה מה היא אמרה לי עד
עכשיו ומי היא באמת, שדה בבלית בת יותר מחמשת אלפים שנה, אישתו
הראשונה של אדם בגן-עדן שניבראה יחד איתו בצלם האלוהים, זוגתו
של אשמדאי מלך ה

אני והשדה לילית יוצאים כבר שבועות וזה לא קל. בהתחלה חשבתי
שזה בגלל שהיא שדה. זה ניראה לנו הגיוני, הרי לא בכל יום
נקשרים בן האדם ובת השאול. גם החברים שלי אמרו, מה אתה מחפש
אצלה, רק צרות יהיה לך מזה, תאמין לנו, רק צער וכאב לב.

לפעמים אני פשוט לא יכול להשאיר אותה לבד בבית. אני יוצא לעשר
דקות לקנות חלב וסיגריות וחוזר ומוצא שהיא פתחה את כל החלונות
והכניסה את השדים.

בדממה תאסוף,
שבר אחר שבר
אשר חרץ גורלו בשלי

גם לי מגיע
דרכם אני חי
כל חבריי, הם לא מאווי

בשכונת מנשייה בשנות השישים
בחורבת כורכר סחופה לרוח
הייתי עומד ומסתכל על אבא שלי.

כבר כמעט אי אפשר לראות איך
פניך צלוקות בעיני.

אדום הוא המושל
הלוכד את נשימתי
במאלצני ומחרדני,
את חלקת העור

ובין עיכולי גופי
צף לו בפורמלין
המיתר
שנפרט רק פעם אחת
אך קולו לא נשמע

אני בשורה הראשונה
אבל עליי לא מסתכלים.
אין לי את הלוק הנכון
הדיבור הנכון
או אפילו המוח.
(קובץ שירים)

התרופות או ש
זה מזג האוויר,
קופסת חלב ריקה על שולחן המטבח
וכל הכביסה שבעולם

בחמימות הבוקר
אפילו
הצפצפות משתתקות

ברמנית אחת,
שדיים גדולות באמת,
שאלה אותי אם אולי, במקרה,
אני אשתה עוד משהו.

פרחי בר שגדלים בצד הכביש
מלבלבים בעזובת ככרות ערים
שכוחי אדם בכרך קודר, ישיש
גבוהים, דקי גו, חוורים

בוב דילן כתב פעם שהתשובה נישאת ברוח. בשבילך התשובות נישאות
רק בסערות.
העולם לגביך הוא מקום לא ברור ולא בטוח כמו קצה של קרחון שנאכל
על ידי הים וצפוי כל רגע להתמוטט וליפול ולהעלם בגלים.

בניו ורשה היה נוהג לגבי מצחצחי נעליים,
הם היו מוסיפם משהו שהמציאו, טיפ

אני מציע מיטה זוגית
לאדם בודד.
כבר שנים, בעצם,

אני אומר את חרדתי בנשימות קטועות
אומר עצמי למות
מבקש רגע שקט

הימים, כמו עלים מתעופפים ברוח, שטים להם מול פנייה האדומות של
אנה. הבתים העגומים מקיפים אותה, הזכרונות, העננים, העורבים
בצמרות העצים.

שובר את הזרת-גוזר את הזרג.
רק דגים מתים שוחים עם הזרם:
מושט-אמנון-שפמנון-זאב ים.
דג עם חזרת, יהודי מאוים.

צריך לכתוב את לונדון
כשרשרת של תמונות סטילס אפרוריות
שישתלבו זו בזו באי הסדר
של קווי האנרגראונד.