כן לציפור

אל תפחד
אלו רק עיניך שנעצמו
בחוץ עוד זורחת שמש
דרך שבר ענן
אני יודע,
זה חור שחור -
צידו האפל
של ירח ריק מאור

זה לא אידיאלי לאהוב אותך מהמיטה שלי, באמצע אוגוסט
בשתיים בלילה, בשנת 2004. מתוך שעמום, מתוך הבדידות

You withdrew from me
like a crimson thread of fiery pain

בשכונת מנשייה בשנות השישים
בחורבת כורכר סחופה לרוח
הייתי עומד ומסתכל על אבא שלי.

אחורייך מוגבהים עתה מעלה
נשגבים מדעת ומנצחים
על היסט האור הבא מן הצד

כמו דבק שנקרש, כמו קרש שנשבר
צפים הרסיסים - ואת אותם חיברת
לשלד של דחליל ושק לו בראשו.

גם לי מגיע
דרכם אני חי
כל חבריי, הם לא מאווי

התרופות או ש
זה מזג האוויר,
קופסת חלב ריקה על שולחן המטבח
וכל הכביסה שבעולם

בחמימות הבוקר
אפילו
הצפצפות משתתקות

ובין עיכולי גופי
צף לו בפורמלין
המיתר
שנפרט רק פעם אחת
אך קולו לא נשמע

כבר כמעט אי אפשר לראות איך
פניך צלוקות בעיני.

פילוני היה פיל אנורקסי, חולה נפש ומנצל נמלים מינית בזמנו
הפנוי. חוץ מכה תביעות מטעם "האגודה להגנת הטפיל" פילוני חי
חיים די שלווים ורגילים. תחביביו כללו סריגת מקרמה, יניקת
קוקוסים בעזרת חדקו וריקודי פולקה סוערים עם גרטשן, כפריה טובת
לב חובבת פולקה וגבינה

הימים, כמו עלים מתעופפים ברוח, שטים להם מול פנייה האדומות של
אנה. הבתים העגומים מקיפים אותה, הזכרונות, העננים, העורבים
בצמרות העצים.

שובר את הזרת-גוזר את הזרג.
רק דגים מתים שוחים עם הזרם:
מושט-אמנון-שפמנון-זאב ים.
דג עם חזרת, יהודי מאוים.

צריך לכתוב את לונדון
כשרשרת של תמונות סטילס אפרוריות
שישתלבו זו בזו באי הסדר
של קווי האנרגראונד.

פרחי בר שגדלים בצד הכביש
מלבלבים בעזובת ככרות ערים
שכוחי אדם בכרך קודר, ישיש
גבוהים, דקי גו, חוורים

ואולי זו מזימת השקט החורפי