נבהלתי לגלות את רוחי
מוטלת בתוך דמי שהותר.

אף פעם לא הבנתי,
לאן צריך לחזור

לא מדברת איתך יותר

להקיא בשירותים של משרד הרישוי זה כמו
להשתנות
להכנס לאיזה סרט
לעשות כאילו אני פה וכאילו אכפת לי
וכאילו אני בוגרת

כל יום שעובר
עובר אותו דבר
לא רוצה עוד יום כזה
חולמת על מחר

היא עומדת מול מראה,
יגון נשקף
וצל פוסע.

אותיות קולך בוקעות מהשקט
של מגע הכאב
של אנקת העונג

להוולד מחדש
כנבט המבצבץ
מאדמת טרשים
נושא על גופו
טיפת אגל טרי

אטווה מלכודת
לינוק אונך אל גווי

בא לי לכתוב עכשיו שיר
ואני לא יודעת איך להתחיל.
כל מיני שינויים בזמן האחרון
געגועים
רגשות מתחלפים
ניתוקים מוזרים
ודפיקות לב בלי לדעת מדוע...

אם הייתי יודעת מילים
גבוהות
הייתי כותבת לך שיר אהבה
או מכתב בעט דיו קלאסית
כמו הנאהבים שניזונו מאכזבה
בתקופה שלפני הפלסטיק

הוא הסתובב במכולת, איש צנום וקמוט.מכופף וכנוע הוא הכניס
לשקית שקופה מספר עגבניות.

לא משב קליל
של שמלתי המתנופפת,
לא עשן של בריחה מהירה.

כן, יפה הוא האביב
הוא אומר - קולו שקט
אך הסתיו חביב עלי
יותר

התכווצויות והבהובים קצרים
ארעה שגיאה במנהל הישומים

השלכת כבר ממתינה
לאות וסימן מגבוה
לפרוץ בשפע צבעים
לחגיגה מרשימה.

ואל מול הזוועה על מסך הטלוויזיה
שנינו חבוקים זה בזו

אוהבת לקום בבוקר, אוהבת לחיות.
שונאת כשקר, שונאת שעצוב.

גוש הליחה הסמיך
שייווצר במעמקי גרונו של אחד הערסים
ויכוון היישר אל מדרכת האספלט החמה

ריקבון אונו
המתמוסס
בגופתה