|
אני שוב פועל לפי הרגש
ולא לפי המחשבה
אני שוב פועל לפני ההנחה המוטעית
שאין לי מה לתת
אני סוגר ופותח דלתות
אני מרגיש שכבר אין לי למה לחכות
אני לא בוכה למרות שאני יודע
שאת חיילת בצבא ההגנה ואני עדיין ילד
אני שוב פועל לפי המוח
ולא לפי ההרגשה
אני פשוט עכשיו בודד
ואת נראית כמו פתרון
כמו פתרון לא רע
אני לא בוכה למרות שאני יודע
שאת חיילת בצבא ההגנה ואני עדיין ילד
אני לא בוכה למרות שאני יודע
שאת חיילת בצבא ההגנה ואני עדיין ילד
אני לא בוכה למרות שאני יודע
שאת חיילת בצבא ההגנה ואני עדיין ילד
אני לא בוכה למרות שאני יודע
שאת חיילת בצבא ההגנה לישראל |
|
|
הגודל ועוד איך
קובע.
זה לפחות כשאני
אוכלת קישואים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.