מוקדש לגלעד ניב ז"ל

וכבר אז בילדותך גילו לך את הסוף,
הגיבור ימות השאלה רק מתי.
כל הנצח הנפלא הזה כל-כך בר חלוף,
ואין תרופה לחייך וחיי.

אנשים יתחבקו אבל לא איתך,
אנשים יבכו אבל לא בשבילך.
ובסוף המופע המקסים, מרגש,
ינבלו הפרחים, הדמעה תתייבש.

וכבר השלמת והמשך לחיות,
"כולם טועים", תשכנע את עצמך.
בסופך המקסים יתחבקו כינורות,
סרנדה של אושר תתנגן בראשך.

אנשים מתחבקים מעל קיברך,
העולם הגדול בוכה על מותך.
זה יהיה אז מופע כה מקסים מרגש,
עוד יקנו אז פרחים, זה יהיה מרגש.

אך הסוף כבר קרה דווקא כשחייכת,
צוחק ונהנה בחופשה משפחתית.
המלון התפוצץ ולמטה צנחת,
הם השקיעו באפקטים אבל לא בתסריט.

אנשים מתחבקים אבל לא איתך,
אנשים בוכים אבל לא בשבילך.
וזה סוף המופע המקסים מרגש,
כבר נובלים הפרחים קברך כבר יבש.