מוקדש לארבל רייך, חבר טוב שנפל בעזה.
אם היית פה, היית לא מבין
על מי כל אלה מדברים?
היית אז צוחק, "נו כל זה בשבילי?
עזבו אתכם, תהיו שמחים."

מדוע הוחלפת בפרצוף המחייך הזה
שאי אפשר לכעוס עליו כהוא רק בתמונות?
ואיך כל דבריך נצבעים במשמעות כבדה,
ואיך כל החיים שלך הופכים לזכרונות?

לא יודע, אתה מתרחק
וכואב לי הראש מהמחשבה שאשוב לשגרה
וכל מה שישאר ממך זו אותה בבועה,
הרי זה לא אתה.


איך ברגע אחד הופכים חיים
לערימה של תמונות וזכרונות דהויים?

מתאמץ לזכור, אך הכל מלאכותי
והעבר לאט דוהה.
מתחיל פתאום לבכות, "נו מה זה, בגללי?,
היית שואל אם היית רואה.

אז די כבר, תבוא כבר
נפסיק עם המשחק הזה
הן גם אתה לא אוהב להיות כוכב אילם בהצגה הזאת.
בה השחקן שמשחק אותך דועך
והדמעות שוטפות לאט את החיים שלך
ומול כל זה אני

לא יודע, אתה מתרחק
וכואב לי הראש מהמחשבה שאשוב לשגרה.
וכל מה שישאר ממך זו אותה בבועה,
הרי זה לא אתה.


איך ברגע אחד הופכים חיים
לערימה של תמונות וזכרונות דהויים?