פארודיה כאובה על הראפ הפלשתיני הראשון.

בבוקר השכם, יום אחד בהיר בשכם;
הלכתי  ברחוב... הופ - הנה נגמש - שמע,
זה סיפור ממש נורא. אריאל שרון, דובון - הופך את החיים שלי
לגהינום, מיום ליום, פלשתין רוצה שלום. אבל אין מה לעשות,
רוצים אותנו לכסות,
אז יש רק פתרון אחד ויחיד, אני הולך להיות שהאיד!
יאו,
איסמי מחמוד, ערבים קוראים לי Dude, אני המחבל כל היום רק
מנרגל,
כשהאוטובוס מגיע אז אני והכפיעא,
לוחץ על הכפתור - בום! - נהיה שחור.
וואחד פיצוץ כביר, האוטובוס כבר באוויר
אללה הגדול, הבקעתי את הגול
פיצצתי, רצחתי, השמדתי אל יהוד - כן אני איסמי מחמוד!

לא תמצא כמוני גם לא בשכונת העוני
מביא בהפוכה, דם על המדרכה
נאמבר וואן של החמאס, אבל אף פעם לא נמאס
הלהיט של התנזים, רותח כמו אדים
בחזית העממית קוצר כמו דינמיט
אני קוסם אני שליט הפלשתיני הקליט
טרוריסט עם תכלית, וואחד שווארמה של עלית
הראפ של פלשתין מקפץ כמו טין טין טין.

בואי ג'מילה, בואי נלך הביתה כפרה.