צאי למסע
בחדר סגור , בלילה אפל, אפרו כאוויר לנשימה.
חושיה כהים, אבלות מבקשים, על גבה סגידה של שנים.
להשקות צימאונה במים זכים מסרבת,
שושנה לכודה.
כך כל הימים, באים והולכים
לזכרו היא שוב מתמסרת
בין חוחיה כלואה, כלל לא ישנה.
חובקת מוסר ובדיה.
להשקות צימאונה במים זכים מסרבת,
שושנה אבודה.
פזמון: צאי למסע, אל תסבי פניך.
מותר לך לחיות , שושן של דמעות
ואם התשוקה תקרה לרגליך
צאי אל הים הגדול
כל בגידתו שרועה למולך ,
לראות את שוב מסרבת.
אישה צעירה, את שושן הבדיה
מקעקעת עמוק בנפשה.
מולך נקמתך, קוציך פצועים, מדממת
שושנה אבודה.
פזמון: צאי למסע, אל תסבי פניך.
מותר לך לחיות , שושן של דמעות
ואם התשוקה תקרה לרגליך
צאי אל הים הגדול
הגבר הזר, רק הוא ירפא,
יסחוף, ימלא את ליבך |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.