סבלנות. זה מה שאני אומר לעצמי בכל יום. יש דברים שסופם להגיע
ליעד שלהם בדרך הארוכה. אחרי תקופה ארוכה שהחלטתי לנתק את עצמי
ממוסיקה, זו כבר שנה שלמה שאני לא שר בכלל, החלטתי לפרוק מתחים
שנשארו כלואים עמוק בפנים כבר הרבה זמן.

התקופה של כוכב נולד הייתה בעבורי מהלומה לא מובנת. כבר הזכרתי
המון פעמים שבשבילי היא הייתה כאפה. את הצילצולים אני שומע עד
היום.
הייתי אוויר פיזי. ניצב אל מול המצלמות המאיימות. הייתי מוקף
באנשים אבל הרגשתי הכי לבד. נטוש ע"י עצמי. לא יודע היכן טיילה
לה הנפש שלי בתקופה ההיא. אבל היא לא הייתה שם. ככה מצאתי את
עצמי בגוב אריות וחיות מוזרות אחרות שלי לא היה כל קשר אליהם
או למציאות. בכל זאת המשכתי לחייך.

במשך תקופה מסויימת חייתי את ההצגה המאולצת הזו. חייכתי לכל
דורש, חיבקתי מכל הלב כל מה שנאמר עלי ואליי.  הייתי חייב
להסוות את התחושות האמיתיות שלי. נכון. הייתי קצת צבוע. ולא כי
רציתי. פחדתי. ככל שהתרחק הזמן, התרחקתי אני מעצמי ובהמשך מכל
החברים שלי. התחלתי לנהל פרצופים כפולים. הפרצוף שכולם רצו
לראות. והפרצוף של אותו אחד שאמור להיות אני. הרגשתי שאיבדתי
את עצמי. ולכן החלטתי להתרחק מהכל.

אולי סבלנות תביא את השקט הנפשי לו אני מייחל. ככה חשבתי לעצמי
בקול רם. אז חיכיתי. אני עדיין מחכה. ובכל זאת בינתיים חשבתי
לעצמי לקחת את המקרופון ולשחרר קצת קיטור. שברתי קצת את
השיניים עם האנגלית הזו :-)
אני מרגיש מחובר במיוחד לשיר הזה לאחרונה. ואני לא מייחס אותו
למישהי אלא למישהו שאיבדתי ואני ממאן למצוא... אותי.  

סבלנות.

patience / take that