פרשנות ליצירה האלקטרופואטית
'תרבות פוסטמודרנית'

0:00 בלגן, עומס מסרים של התרבות המודרנית, היעדר שותפות ערכית
עם הסביבה, היעדר מסלול. עליית הכמיהה להתמודדות מול אי סדר
בעולם המשמעויות
0:24 עליית המצוקה לרמה מודעת, יצירת תבניות מחשבה של הרס
והתנתקות מן הכאוס
0:50 בצבוצי תרועת הפוסטמודרניזם בתרבות ובנפש כדרך המלטות.
התפתחות אי-המסר הפוסטמודרני - התרחבות, היפוך חוזר ונשנה,
חזרה מונוטונית על מנטרת הפירוק, כאב ראש
1:26 מסגרת אי המסר נמצאת יעילה כבמה תודעתית לביטוי מצוקות
מודעות ולא מודעות, יצרים הרסניים ותסכולים פנימיים - לאו
דווקא כדרך התמודדות אלא כמניפולציה של ליגיטמציה, משמע, הפיכת
המצוקה וההרס לנושא עיסוק מרכזי תוך הגדרתו כתחום חיים מקובל,
לגיטימי ורצוי. המצוקה נכנסת לאפקט הנדנדה; מעבר חוזר ונשנה
בין הרס פנימי והרס חיצוני. המצוקה מקבלת ביטוי של הרס בעולם
שבחוץ - דרך אומנות, התנהגות, יחסים אנושיים. ביטוי ההרס
החיצוני חוזר פנימה ויחד איתו זרעים נוספים של מצוקה, וחוזר
חלילה.
1:58 השתלטות תחום ההרס הפנימי והחיצוני על התרבות, המסר ואי
המסר גם יחד. המצוקה היא דגל המתנוסס לבדו ובזכות עצמו.


2:04 חציית הגבול החוצץ בין תרבותו של אדם ובין נפשו, וכניסת
ההשפעות הפנימיות של התרבות הפוסטמודרנית לפוקוס. קולות
פנימיים של תסכול ומצוקה עוברים מוטציה ומתנתקים מהקשריהם
הרגשיים המקוריים. הרס פנימי הופך ממטרה לנקודת מוצא ולפיכך
מתפשט ללא רסן ובקצב גובר.
2:40 הגעה לפסגת כאב - שוב, לאו דווקא בהקשרו הרגשי המקורי אלא
בצורתו החדשה, צורת המוטציה. קריסת שלד הנפש פנימה תוך
התעמעמות הדרגתית של כל התרחשות - פנימית או חיצונית
2:58 ניסיון אלים אחרון לפרוץ מתוך החלל אל מצב חלופי, תקווה -
שעברה מוטציה - לפתוח את הצוהר שנחסם אל עולם המשמעויות המקורי

3:18 חדירה מסורסת של מסרים, נפילת משמעויות דרך רשת בטחון
קרועה ומושחתת - האדם נכשל בניסיון לשוב ולאחוז במשמעות ברורה.
ניסיונותיו עשויים להישנות אך המוטציה וההשחתה החריבו את
המנגנונים עליהם מבוססת אחיזת מציאות מסוג זה.
3:33 הכרה בנכות, עליית תסכול וכאב מהיעדר מוצא אחרון. דעיכה
איטית של תחושת המצוקה יחד עם כל תחושה שהיא
4:04 מכלול העולם הפנימי, על כל התהליכים, התחושות והמחשבות,
נרקב ומופחת לכדי זמזום כללי ברקע. המשך כלשהו של החיים על ידי
התמקדות במסרי המציאות המיידית - אנשים, שלטי רחוב, חתולים, אף
הם מיוצגים ע"י קולות תערובות נטולי פשר

יצירה זו, כמו גם התרבות שהיא מייצגת, הנה בלתי נסבלת, מכאיבה
והרסנית בעליל.
אל תהיה צליל ברעש האימים של הפוסטמודרניזם.