מחכים לגשם ראשון,
כבר נמאס מהמזג החם.
רוצים למצוא משמעות בחיינו הקטנים,
מבלי לחפש עוד ועוד את השמחה שעזבה.

תחזיות ממלאות כותרות בעיתון -
על השלום שבא והולך ונעלם.
השמיים מכוסים עננים אפורים,
ותפילה שבלב עוד תביא תקווה.

פזמון:
תחת חלון גדול,
אני יושב וכותב.
מתי זה סוף סוף יקרה?
מתי יגיע יורה?

יושב ומצפה על אדן החלון:
"מתי כבר יגיעו עננים מן הים?"
רוצה לראות וגם לשמוע ברקים ורעמים,
כי עוד תבוא סערה ותזעזע כל מה שסביבה.

בחוסר סבלנות מסביב לשעון,
סוגרים מעגל קטן בצל הפסנתר שנדם.
אצלי בבטן שוב יש פרפרים,
ואולי עוד תשוב האהבה.

תחת חלון גדול..

דמעות של שמחה חונקות בגרון.
ילדים נרגשים מחכים רק לרגע המושלם,
חולמים על שלוליות ונחלים יפים,
ומקווים שעוד נחלים מפצעי האכזבה.

ושוב נזכרים בחורף האחרון,
ומאמינים שהמים ישובו לאגם,
שהגשם ישטוף את הבוץ מהאנשים,
והלוואי שהלב עוד יידע שלווה.

תחת חלון גדול..