שיר שנכתב במהלך שרותי הצבאי, כמכתב לעצמי.

לחן: זוהר חנוכה
מילים: ניר חכם

שירה, קלידים: זוהר חנוכה
גיטרות: יוסי רודריג
תופים: דני רודשטיין
בס: ניר חכם


השעה עכשיו קצת אחרי חצות, ברגעים כאלו אפשר לשמוע את האמת
הפנימית,
ברגעים כאלו עוצמים עיניים בכדי להגיע לשמיים.

לי קצת קשה בשעות האלו
כשהשקר הולך לישון לפני, ואני מתנחם בכוס תה חם עם שניים
סוכר.
תמיד נדמה לי שעוברת מכונית אבל זה בעצם חלון שניסגר בדירה
ממול
ואני חוזר לשולחני.

שאלתי את עצמי כל כך הרבה שאלות ראיתי כמה אני לא יודע
או כמה אני פוחד לדעת
או אולי עדיף בעצם לא לדעת
ואהבה בכלל קיימת או שלא
את אהובה בכלל קיימת או שלא

נלחמתי בעצמי וניצחתי בכל הקרבות אבל הפסדתי במלחמה,
"וכיצד הפכה המלחמה ללחם של חיינו ?"
ריססתי על דפי שירי שהצהיבו מעבודת הזמן

באחד הנחלים אליך שלחתי אהבה
אני מקווה שהיא לא טבעה

רציתי לדקלם לך מטלפון ציבורי שפועל עדיין על אסימונים
כי לי בכל זאת יש רק אסימונים
ומקווה שתביני.
התה בדיוק שתה את הסוכר ולי קצת קר
אז לבשתי סוודר שיחמם אותי קצת וזה עוזר
אני ממשיך לכתוב
פנסי הרחוב שולחים מעט קרני אור
לחדרי החשוך
ודפי שירי דורשים קצת הבנה
ואני כאב מנוסה מדבר על אכזבה
וכמה זה בסדר
ושכל אחד עובר את זה
ודפי שיריי שותקים
מאוכזבים
סופגים בשקט את דיו עטי

יתכן שיש אישה בעולם
שצילה בלילה ככינור ישן
חשבתי פעם והיום אני לא
לא יודע לא יודע
לא יודע מה לחשוב

קול פסנתר חלש מגיע כנראה מדימיוני
אני מניח לנגן לשחק בחושיי
ועוצם שוב את עיניי ומתחיל את המסע.