|
שיר שכתבתי והלחנתי בעת שירותי בצבא.
הזמן מתקדם בלי שאני זז
ואני מחפש מקום לשבת ולחשוב לבד
עולה להר הגבוה לאוויר הנקי
מנה את עצמי מהרעל בתוכי
מביט בשעון אבל הזמן לא נע
אני מוצא את תקוע באותו מנהרה
יוצא לים להביט שוב בשקיעה
מצליח לנקות את הראש רק לדקה
פזמון:
הציפורים שרות השמיים כחולים
הילדים עם כדור בחוץ משחקים
אבל לפזל חסרים מספר חלקים
אותם עוד אצטרך להשלים
מוצא את עצמי שוכב בתדהמה
כמו סופר בלי השראה
מחפש לעצמי שקט ושלווה
רוצה לצעוד קדימה ולא להיתקע
כשיבוא היום ואמשיך בדרכי
יופיע חיוך על פני שיהיה אמיתי
אני אלך סוף סוף בדרך חדשה
שתמיד אוכל לפעול בשלווה
פזמון... |
|
|
אני כבר עד כדי
כך מכורה
לסלוגנים,
שכשאני קוראת
בכל דבר
אפשרי-עיתונים,
ספרים, ואפילו
כשאני רואה
טלויזיה-אני ישר
מפנה את הראש
לצד הימיני של
הדף, כדי לקרוא
סלוגן.
מחולת נפש
מכורה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.