יש לי סיפור, הוא מלא במסרים
על הודו ועל אבא שפילל לאלוהים
שהלוואי ויום יבוא הקץ לייסורים
ובנו הקט יסכים סופסוף ללכת על גחלים.
הילד גדל, הוא היום כבר בן עשרים
ובליבו צלקת מעניין הגחלים.
ואביו - שלום עליו - נפטר לפני שנה
וייסורי מצפון קשים לא מוכנים לתת לנער מנוחה.
והוא רצה, והוא ייחל, שעל פחדי ילדות בסוף הוא ייתגבר.
אך הפחדים גדולים יותר מכל ייחול, האם ישנו לנער עוד סיכוי?
עם הנץ החמה, עם קריאת תרנגולים
יצא הנער מביתו עמוס בגחלים
משהגיע למחוז חפצו, פרס ת'גחלים
הצית גפרור, הדליק גחל, ולעיניו נגלה שביל של כאב וייסורים...
והוא פחד, אך לא ויתר, על שביל האש המשתרך הוא הסתער.
חצה ת'שביל, ראשו היה בעננים. ומאז ועד היום כולם קוראים לו:
"ההולך על גחלים".
מילים, לחן, גיטרות ושירה: אור בן - ארי.
הוקלט ומוקסס באולפני מ. ברגינסקי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.