בראשית- האדם ברא האדם את אלוהים
הבין שאין סיבה לחיות אם אין סיבה לחיים
חיבר בין אותיות, למד את כח המילה
האמין באמונה, הפך שורות לתפילה
תמיד  חלם על היום שבו לא יצטרך לחלום
הוא הגיע למחר בלי להכיר את היום
חי מרגע לרגע, ולא להקדיש רגע לחיות
עבר שעה אחרי שעה בלי להעביר את השניות
תמיד כתב על דמות שאין לה שום יכולת לכתוב
בתוך עולם עגול ניסה למצוא את הפינות
תבין היה לו מספיק, זה לא היה מספיק טוב
הוא ציפה לזה שלא יהיה למה לצפות
בסוף הגיע לקצה הקשת, לאור במנהרה
אבל גילה גרסא דומה לנקודת ההתחלה
הבין שהפסגה בודדדת, אין עם מי להתחלק בה
כשהשיג את כל היד ראה שהיה צריך רק אצבע

פזמון[X2]:
הכל מתחיל מכלום, וכלום לא השתנה
אחרי הכל נשארנו נקודה על המפה
ארבעים שנה סובלים בשביל דקה של תהילה
ואיך יהיה מוסר השכל אם אין מוסר או השכלה?

האמנתי בשלום עוד כששלום היה ברכה
עכשיו שלום הפך להיות מצב הפוך ממלחמה
היום שני חברים הלכו בדרך ושניהם נפלו
שומעים שירים על הפרחים בגן אבל כולם נבלו
רצינו לתת משמעות לחיים אז המצאנו אהבה
והחיים הפכו להיות חסרי משמעות מלבדה
תקווה זה רק תירוץ לקרוא לגברת אכזבה
וכשהיא באה לביקור היא לא חוזרת לבדה
לוקח הכל בקנה מידה ומנצל את החלום
כי גם השמש תמיד שוקעת בסופו של כל יום
והחיים שמסביבי עדיין גורמים לי להבין
אני רק נקודה על המפה אבל עולם שלם בפנים
מזמן החלטתי להפסיק להתרגש מהתרגשות
זה רק חוסר אמונה שנעמדת על טעות
ניסיתי כבר הכל, אחרי הכל, אני בורח
כי במרוץ של כל חיים, המוות מנצח

פזמון[X2]:
הכל מתחיל מכלום, וכלום לא השתנה
אחרי הכל נשארנו נקודה על המפה
ארבעים שנה סובלים בשביל דקה של תהילה
ואיך יהיה מוסר השכל אם אין מוסר או השכלה?

בראשית, היה אדם מתבודד אבל נחמד
ציפה לעשות שינוי אפילו אם הוא רק אחד
היה מסתכל על הדברים שכולם מסתכלים
אבל ראה הרבה מעבר לשמיים או כוכבים
יצא עם מצברוח טוב וגם מצא דרך לחזור איתו
אם היה לו רגע של שמחה מצא דרך לשמור אותו
כשראה פרצוף ידידותי תמיד היה זוכר
כי החיוך שלו נבע מחיוכו של האחר
עם כל צעד במסע שלו, תמיד היה נזהר
ולא שכח את האתמול כי בזכותו יש את היום
רצה להיות יותר טוב, אבל לא יותר טוב מהשאר
החיסרון הכי גדול הוא שאיפה ליתרון
ככלל....... היה יוצא מן הכלל
אם התפוח נפל קרוב לעץ הוא לא נפל בכלל
לכל מקום שהוא הלך הביא תמונות שהוא אסף
בראשית היה אדם, ולאדם קראו אסף...