שירה: אודליה

המבט בעינייך מסגיר הכאב
כל סגירה של העין היא פתיחה של הלב
וכל תנועה של הראש מעידה
על ההנאה הרגעית בצידה
כששפתייך קרבות, את ראשך מסיטה
נוגעות, לא נוגעות, את מאבדת שליטה
וכל נשימה מהירה
מקרבת את בוא הסערה
ובערב ההוא הר הגעש כבר
התפרץ כולו והאי בער
והאושר איתו, שמיים אש ועפר
את רעדת כולך ואיתך רעד
העולם כולו, אולי אני בלבד
רקיע שחור, לשנינו כוכב אחד
ואחרי זה ודאי תחייכי
וחיוכך הוא מעל לכוחי
חיוכך הוא מעל לכוחי

המבט בעינייך חדר כה עמוק
כשסגרת את עינייך הרגשתי רחוק
ותנועת ראשך הקטנה
רמזה על פגישה, פגישה אחרונה
כששפתייך לחשו "אי אפשר כבר יותר"
נמסו כל קירות לבבי הבוער
וכל נשימה איטית ארוכה
מקרבת את בוא השתיקה
ובערב ההוא כל ההר כבה
בין אלפי סלעים מתה אהבה
שמיים ריקים מכסים כל סיכוי ותקווה
את הרכנת ראשך ואמרת - "תזכור"
ונראית נפלא, זה אותו האור
רק כוכב שנופל באמצע רקיע אפור
ואחרי זה רק אל תחייכי
כי חיוכך הוא מעל לכוחי
חיוכך הוא מעל לכוחי