איך זה שאתה תמיד חושב על כולנו
ואת עצמך לא זוכר,
דואג שלא יחסר דבר לכולנו
ובשבילך, על הכל מוותר.
איזה איש עדין אתה בתוך מבצר גדול,
בידך מפתח שוודי, בליבך מפתח סול.
איך זה שאתה תמיד שומר על כולנו
ועל עצמך אתה לא שומר,
איך אתה חזק יותר מכולנו
ועל הכל, לבדך מתגבר.
איזה איש סגור אתה אומר דברים בלי קול
מסתתר אחרי גיטרה ודרכה לוחש הכל.
וגם כשלעיתים קשה, זה בסדר
וגם כשזה מאוד כואב,
נמנע מעימותים, בשקט,
בעוד אקורד בתוך הלב.
מילים ולחן: גיל אלוני
שירה: גיל אלוני
פסנתר: יריב דומני
סקסופון: חובב בן-סעדיה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.