מילים: אלעד דומב ויונה קוסקס / לחן: מוניקה סקס

בית ראשון - נפתלי רנדל
שנים של שטויות, שנים של הבל
שנים שאני מאוכזב
מכל המורים בביה"ס
ומההנהלה ומההנהלה
לא הצגה ולא שוק פורים
לא שיעורים ולא לימודים
לא בניינים, רק קרוואנים
לא שירותים, רק דיר חזירים

פזמון ראשון - אלעד דומב
אני לא יודע דיפרנציאלי
אני לא יודע הסתברות
אני רק יודע שהסיוט הזה נגמר ואני לא חוזר

בית שני - אשר קרוגר"
הכיתות פה ריקות, אפילו הקירות כבר
לא מקשיבים למורים, מתעלמים
ובפינה תפילין חסרי כל קשר
אליהם לא מתקרבים, רק לפני טיולים
שבוע עבודה, טיול לים
אנחנו עוד מחכים, מקווים
הרב בראונשטיין אמר: " אני אמרתי?"
לא רואים את היער, נשארו רק דובים

פזמון שני - אשר קרוגר
אני לא יודע מחשבת
אני אפילו לא יודע מה זה ספורט
אני רק יודע שבסוף אני אחזור להשלים כאן בגרויות

בית שלישי - אלעד דומב
יושב בכיתה, בוהה בספר
אני מנותק מהסביבה
ובאויר עובדות חסרות כל ערך
איך אומרים חניה, עוד אקבל טוזיה
אני מפחד, בורח החוצה
רץ מהר, וכואב לי הראש
מוצא את צעמי בדשא של אודי
והוא מאיים: "תסתפר יפרעוש!

פזמון שלישי - אלעד דומב
אני לא יודע מי זה שיינברג
רוצה לשכוח את פרלה לעולם
אני רק רוצה כבר לעזוב ת'ישיבה
ואז הכל יהיה מושלם!

כולם ביחד!
ביי ביייייייייייייייייי!

חיקוי של המורה לפיזיקה ע"י אלעד דומב
במעמקי היער, היו ה' דובים מכינים שיר מחזור
כל היום יושבים ומעשנים ושותים קפה שחור
שיר מחזור בפורים מכינים איפה היינו אתם שואלים
את שינת החורף ביצענו כהלכה, לא בכדי קוראים לנו דובים