שיר שנכתב אחרי מע' יחסים ארוכה, והיה בשבילי כפורקן רגשי
מלא...
מקווה שתוכלו להתחבר ולהבין ת'פרשנות.
מילין ולחן+נגינה/ אנוכי :-)
"עכשיו הוא סובל בשקט לבד
לא הספר לאף אחד, מה עובר עליו.
שקט, פה יחסית
ועדין, וקצוות חיוך מופיעות, על השפתיים שלה...
מקום שמור תמיד יהיה לך קבע
אבל ליבה כבר נסגר
ומקומות שמורים לקנות אי אפשר
עדיף כבר לבד חופשייה מכולם
זו שעת הסגירה, ואין כבר מה...
אז... למה! או למה...
למה היא צריכה אהבה
הגיע הבוקר, זמן לקום
היא לוקחת עוד לגימה מן הקפה ההפוך
יוצאת החוצה להתחיל עוד יום בראש מורם
כל פעם מתמודדת עם העינים האדומות..
ולא אכפת לה..כן לא אכפת לי..
כמעט שבכלל!!
מקום שמור תמיד יהיה לך ...
מי קבע שהיא צריכה לטפל בו
ומי אמר שרק הוא צריך להתבגר
אבל נמאס לה לסלוח
כן גם היא רוצה לחיות, גם היא רוצה לטעות...
מקום שמור תמיד יהיה לך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.