|
לא היא לא שיכורה
זוהי סתם הצגה
היא הולכת בחושך, רוצה אהבה
היא תופסת אותו מצמידה את שפתייה
אבל בתוכו לו נשארה לו טיפה
של משהו כלפיה
רק ניצול די רגעי
של אהבה ישנה
זה לא משהו אישי
וכשהיא תתעורר וכשהיא תתפכח
היא תמצא את עצמה בודדה במיטה
לא זוכרת בכלל על מה היא בוכה
אבל הדמעות ממשיכות לרדת
והכאב הוא שורף מבפנים
כואב לה הראש
וזה לא מהוודקה
היא יודע היא עכשיו בודדה
לא היא לא מחייכת זה דבר די נדיר
היא בדרך לאושר מתנגשת בקיר
היא שואלת אותו מתפללת בשקט
אבל כבר שנים הוא לא רוצה להקשיב
למשהו ממנה הוא כבר לא מאמין
הוא במקום מרוחק הפלאפון לא זמין
וכשהיא תתעורר וכשהיא תתוכח
היא תמצא את עצמה בודדה ובוכה
לא זוכרת בכלל על מה היא חלמה
מילים: שי ברלין
לחן ועיבוד: שי ברלין עמית מלכא
שירה:עמית מלכא |
|
|
"אני בתור!"
המשפט שהתחיל את
הכל.
צפרדע פיחושית
לא מבינה למה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.